התעוררות תשובה חלק א רכ

מותר להניחה תחת המטה כיון דלית רשות למזיקין עליהן כדאי' בחולין פ' כל הבשר דף ק"ה ע"ב אולי יש לחלק בין שדים לרוח רעה והאי דאיתא שם דשדי מיא מפומא דחצדא משום מים הרעים ופיר' רבינו גרשון ושרה עליהן רוח רעה וברש"י שם פי' ששתו המזיקין מהן ובתוס' שם דף ק' ע"א בד"ה חזינא דכתבו וכו' לפי שהיה ירא שמא יקפידו שאר השדים אם היה מודיע משמע שהכל חד

ב') אם רק גוי ישן על המטה אם שייך גם בזה רוח רעה כי לא שייך בגוים בחייהם שום טומאה מן התורה

ג') יש להביא קצת היתר לכל הפחות בדיעבד גם מי שיודע שהזהירו חכמז"ל על כך כיון דדשו בי' רבים כי שומר פתאים ה' בשבת סוף פ' מפנין מפ' רש"י ז"ל על האידנא דדשו בי' רבים כיון שרוב העם נדחקים לדבר זה מחמת עניותם ומקיזין דם בעש"ק כדי שיכנסו אח"כ לסעודת שבת שומר פתאים נראה מדבריו כיון שרבים נדחקים לזה ה' משמרם אפילו שיודעים מאזהרת חכמז"ל יעויי' שם וכן בזה כיון שדירות נדחקים לרוב עם ואין להם מקום לחפציהם לאוכלין ומשקין שלהם שייך בזה שומר פתאים ה' מותר וק"ל

סי' רכ"א

קשה לי מאוד בכריתות דף ז' עמוד א' דמודה רבי בכרת דיומא דאינו מכפר בלי תשובה דאלת"ה כרת דיומא היכי משכחת הא משכחת אם אוכל ביוכ"פ אדעתא דהכי דיו"כ מכפר ובזה רבי מודה כדאיתא ביומא דף פ"ז ע"א אגב שאני ובממעט לרבי יוחנן לא מצי לאוקמי דא"כ אין מכפר לו כלל שום עבירה בעולם ובגמ' רוצה ליישב הברייתא דשאר עבירות מכפר לו יום הכיפורים רק עבירות דיום הכיפורים גופא אינו מכפר אבל זה י"ל דמשכחת כרת דיומא שאוכל ביוכ"פ בכוונה על מנת שיוכ"פ מכפר וצ"ע, ויש ליישב קושי' הטו"ז סי' רפ"ח באו"ח למה המתענה ת"ח בערב יוכ"פ צריך למיתב תענית לתעניתו כדאיתא בשולחן ערוך הלא יום הכיפורים מכפר על החמורות ממנו: וי"ל כיון שיכול לתקן בתענית צריך לתקן ותענית הוי כמו קרבן וכמו שחייב בקרבן אחר יוכ"פ, ואולי הוה גם בכלל אחטא ויוכ"פ מכפר

סי' רכ"ב שאלה אם מותר לחלל שבת בפקוח נפש של מומר עובר עבירה לתיאבון, ב') ואם מותר אם גם בעד מחלל שבת בפרהסיא לתיאבון שרי לחלל עליו בפקוח נפש, ג') אם בן נח מותר לעבור על שבע מצות לפקוח נפש

תשובה הנה בשו"ע יו"ד סי' רנ"א איתא דמי שהוא עבריין על אחת ממצות האמורות בתורה איננו חייב להחיותו ולא להלוותו. ויעויין שם בש"ך ס"ק ג' וכיון שאיננו חייבים להחיותו מכש"כ שאינם רשאים לחלל שבת עליו להחיותו, והנה הש"ך נדחק ליישב דקשה לו דהמחבר בסע' ב' נקט מי שהוא עבריין להכעיס אפילו למצוה אחת כגון אוכל נבילות אסור לפדותו, וקשה לו דבלהכעיס גמור פשיטא שאסור להחיותו דהרי הוא מן המורידין יעו"ש ונלענ"ד לחלק דאם הוא מומר עובר לתיאבון על מצות עשה בשב ואל תעשה בזה אין אסור לפרנסו ולהלוותו וגם אינו מחויב להחיותו ובזה מיירי רישא המחבר בסע' א' דנקט סתם על אחת מכל מצות האמורות בתורה אבל בסע' ב' נקט כגון אוכל נבילות דהוא בלא תעשה בזה אסור לפדותו ולהחיותו ולפרנסו, וכדמפרש הש"ך דמיירי באופן דרק שבק התירא ולא אכל איסורא אבל לא להכעיס ממש וכמבואר לשון המחבר בעצמו וכן יתפרש לדידן ברישא שהוא עבריין במצות עשה בשב ואל תעשה ולא להכעיס, ויש ליישב שפיר גם נוסחת הסמ"ק דנקט ברישא גם כן להכעיס ומיירי דלא שוה לו במה שסר מן המצות אבל לא להכעיס ממש ורישא דומיא דסיפא וחילוק רק ברישא מיירי במצות עשה בשב ואל תעשה ובסיפא בלא תעשה בקום ועשה והנה האחרונים הקשו סתירת המחבר דבשו"ע יו"ד סי' קנ"ו ובחו"מ סי' תכ"ה איתא דמי שהוא מומר לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו וכאן פסק המחבר בסע' א' דאינו חייב להחיותו וגם בהג"ה סע' ב' איתא דבעבריין לתיאבון אין איסור להחיותו רק מחוייב איננו להחיותו ונלענ"ד דהא להחיותו דהכא הכוונה לפרנסו ולחיותו שיהא לו לאכול ופרנסתו אבל אם הוא בסכנה או בחשש סכנת נפשות לפנינו אז מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו. וכן משמע לשון לעמוד על "דמו" ובאמת אם הוא מוטל ברעב לפנינו ויש חשש מיתה