התעוררות תשובה חלק א ריט

שם בגמ' גדול עשרם להפליא מאוד והיה יכולים לחזור משא"כ בימי הגלות תמיד כל יום קללתו מרובה משל חבירו וצריכים להיות אודות מחי' ופרנסה שם תמיד לכן לא היו יכולין לחזור והקב"ה יגאלנו בבא לציון גואל אמן

סי' רי"ט באתי לבאר דברי תוספות חגיגה דף ב' ע"ב בד"ה לא תוהו בראה דהאי עשה אלים טפי מפרו ורבו כדאמר במגלה דף כ"ז ע"א מוכר אדם ספר תורה לישא אשם ומייתו קרא דלא תוהו בראה יש לבאר כן דהיה קשה לתוספות למה לא קאמר המתניתין הא כתוב פרו ורבו והיא מצוה מן התורה ויש לומר משום מצית פרו לא התירו לשחררו ולבטל מצות עשה דלעולם בהם תעבודו דמאי חזית לדחות האי מצוה מהאי מצוה אבל לא תוהו בראה הוי מצוה רבה ואלים משום זה התירו לבטל מצות דלעולם בהם תעבודו ויש לפרש דמצות פרו ורבו וגם לא תוהו בראה זה מאם זה יחד עי"ז הוה מצוה רבה ודאי צות דלעולם בהם תעבודו הקיל ממנו משניהם יחד, ונלענ"ד עוד יש ליישב הדקדוק הנ"ל למה מבית מתני' הקרא דלא תוהו בראה ולא פרו ורבו ונ"ל ליישב קושית התוס' חילין פרק כל הבשר דף ק"י ע"ב בד"ה כל מצוה למה כופין על מצות צדקה הא הוי מ"ע שמתן שכרה בצדה ולא כופין עלי' ותירצו משום דבצדקה הוי גם לאו דלא תאמץ וכופין על לאו זה ונלענ"ד ליישב בשלמא במצוה שכתבה התורה שכרה בצדה בזה יוכל לומר איננו מקפיד על שכר זה ולא יכפוהו דהא רק לטבתו ניתנה כאמור ואם יצדק מה תתן לו וכמו אשה יכולה לאמרה לבעלה אינו ניזונם ואיני עושה אבל בצדקה שעיקר הקפידה של תורה שיהא לעני די מחסורו רק הבטיחה תורה כי בגלל הדבר הזה יברך ואם גם הוא הנותן איננו מקפיד על שכרו מ"מ התורה הקפידה שלא יחסר לעני די מחסורו לכן כופין אותו מפני העני ובזה י"ל דלכאורה קשה למה חשו חכמז"ל לתקנת העבד שיקיים מצוה הזו כיון דאונס הוא מלקיימו אם כן פטור הוא וגם על תוספות קשה דמשום לא תוהו הוה מצוה רבה מ"מ הלא אנוס הוא ומה לנו בכך הלא גם מפסח שהוא בכרת פטור אם אנוס הוא וגזרו על הזאה שהיא שבות בשבת מטעם דכיון שלא הזה ממילא הוא אנוס ופטור וכן הוא בתוס' מס' שבת דף ד' ע"א דלא התירו לרדות הפת אע"ג דהוא איסור סקילה כיון דאנוס הוא מתקנת חכמים פטור מסקילה ומהכל לגמרי וניחא בזה דפרו ורבו דהוא מצוה לדידי' שצוה הקב"ה אותו ומה לאחרים בכך ולא אוכנו משום מצוה זו משום מצוה לעולם בהם תעבודו וכיון דאונס הוא פטור אבל כיון דמתוך לא תוהו בראה לשבת יצרה אם כן ניתנה מצוה זו לטובת העולם למען תהי' העולם מיושבת ואם גם אנוס הוא העבד ופטור מ"מ טובת העולם איננה מתקנת באנסו לכן כופין רבו לשחררו וק"ל

ואיידי דאיירי נראה בפשיטת ליישב מה שאמרו ב"ש תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם דלישא שפחה אינו יכול וגם לא בת חורין משום חצי עבדית וחצי חירות דיליה והדקדוק מובן מאיליו דגם קודם תקנת ב"ה שתקנו עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד גם כן לא היה יכול לישא שפחה ולא בת חורין ומה יזיק אם יתקנו לכל הפחות רבו בהפסד ממונו ויש ליישב לפי דברי הרשב"א דבחציו עבד וחציו בן חורין לא שייך עשה דלעולם בהם תעבודו כיון דבלאו"ה רבו איננו יכול לעבוד עמו משום חציו בן חורין שלו וממילא מובן מאליו דכופין רבו לשחררו כיון דאין בו משום איסור לעולם בהם תעבודו וגם לא חסר לו הנאה מעבודתו דבלאו"ה לא יכול לעבוד בו והוה זה נהנה היינו העבד בשחררו וזה לא חסר דכופין על זה משום מדת סדום אבל אחר שתקנו ב"ה לעבוד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד ממילא יוכל לעבוד בו ועובר בלעולם בהם תעבודו אם משחררו ואסור לשחררו אזי העבד אינו מתוקן וזה שאמרו תקנתם את רבו וממילא עי"ז ואת עצמו לא תקנתם הקודם לזה היה

העבד מתוקן וק"ל

סי' ר"כ נסתפקתי במה שאמרו חכמז"ל אוכלין ומשקין המונחין תחת המטה אפילו מכוסין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן ונחלקו בו רבותינו הגאונים אם מותר או לא (יעויי' ברכי יוסף סי' קי"ז בי"ד) אם הוא צייר וחתום אם