התעוררות תשובה חלק א ריח

והמה לא היו כל ישראל ודוחק לומר כיון שהי' הרבה מאוד כדאי' שם כפלים כיוצאי מצרים נחשבו ככל ישראל ואסורים ועוד התורה אמרה ולא ישיב העם מצרימה וכי תעלה על דעתך שישיב מלך ישראל כל ישראל למצרים למען הרבות סוס ורק הוא ישב בירושלים מוכח דגם יחידים אסורים לדור שם ועוד הרמב"ם גופא כתב שיחידים אסורים וכן ישראל בזמן שהמה תחת ידם והי' נלע"ד לומר דוקא בזמן שהמצרים מחזיקים ברוע מעשיהם אז אסור לחזור שם כדאי' ברמב"ם שלא ילמדו מעשיהם הרעים כדכ' כמעשה ארץ מצרים וגו' לא תעשו אבל בזמן הזה דכל האומות מתוקנים לפי משפטי המדינה שלמדו ממשפטי מדינה אחרות ובוש להם שיעשה ביניהם מעשים רעים ומכוערים בפרהסיא ועונשים עליהם מותר לחזור דזיל בתר טעמא וכן כ' שם הרמב"ם אבל במלך ישראל שכובש ארץ מצרים שלנו הוא מותר לדור ולשוב אבל קשה על הרמב"ם גופא כדדריש טעמא דקרא להקל ולהתיר בשלמא הא דפסק כר' שמעון בפרק שלישי הלכה וי"ו שאפילו אצל אשתו אחת לא יהא רגיל היינו לחומרא עיי"ש אבל לבדות טעם מלבינו ולהקל בשביל זה מנא לי' לרבינו זצ"ל ונלענ"ד דהדבר מפורש בקרא עצמו ולא תוסיפו לראותם עוד אם כן הציווי דוקא לראות אומה המצרים אסור אבל על ארצם אין איסור ומותר לשוב והטעם שלא ילמדו ממעשיהם וכן משמע מהגמי"י שרוצה ליתן טעם להתיר מפני שסנחריב בלבול האומות ומסיק הלא כתיב מקץ ארבעים שנה אשיב את שבות מצרים הלא מה בכך הארץ מצרים נשאר בעצמותו אלא מוכח שהאיסור לשוב למצריים ולא למצרים אבל באמת מפסוקים האחרים לא מוכח כך ודוחק לומר שפסוק זה מלמד לנו גם על פסוקים אחרים שדוקא להאומה אסור ולא להארץ דדלמא באו פסוקים אלו להוסיף לאו גם אם שב לארץ מצרים להגמי"י שאין עוד המצריים עליהם ועוד הא כי לא תוסיפו לראותם עוד "עד עולם' מוכח שכל ימי העולם אסור אפילו אם ייטיבו מעשיהם דדוחק לומר דהפסוק עד עולם היינו אם לא ייטיבו דכל כי האי הוא גם לפסוק לפרש

והנה נ"ל היתר אחר כמו שכתב הרמב"ם דלסחורה מותר והוא מהירושלמי הובא בכסף משנה שה וכל היהודים שבאו שמה כוונתם היתה לסחורה ולהשתכר כדי חייהם ואם אפילו נשארו שמה להתעשר או מטעמים אחרים או מצד בריאת הגוף כיון שלא ירדו להשתקע ובכל יום היה דעתם לחזור ממילא אין איסור כי הירידה בעצמה מותר לסחורה לכן אם מחליט להשתקע עובר בלאו והמה לא החליטו בדעתם להשתקע שם וכן רבינו שהיה פרנסתו שמה לא הי' בדעתו להשתקע

אבל באמת על הירושלמי גופא קשה הא אמרה תורה ולא ישיב העם מצרימה למען הרבות סוס נתנה התורה הטעם אולי ישובם להביא לו סוס אם כן כל ירידתם למצרים רק להביא סוסים והוא לסחורה ומותר הוא ומה מסיים הקרא ע"ז וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד והוא תמו' רבה וצ"ל. ולדחו' דהכוונ' שישיב העם מצרי' שיהא דרים שמה כל ימי חייהם להמציא למלך מוצא סוסים תמיד מוכח לכל הפחות דאפילו לסחורה אם בא שמה להשתקע אסור וי"כ שהקהלות לא הי' דעתם להשתקע רק תמיד לחזור ובניהם אשר נולדו שמה אין עליהם חיוב לצאת משם ויש להביא ראיי' לירושלמי מהא דאחז"ל והמדרשים דשלמה עבר ג' עבירות לא ירבה נשים וכסף וסוסים ולמה לא חשב עוד שהשיב את העם מצרימה למען הרבות סוס כדאי' בקרא מלכים א' סי' יו"ד פסוק כ"ח וכ"ט ועיי' פירש"י ורד"ק שם ודוחק לומר כיון שהתורה אסרה הרבות סוס כדי שלא ישיב העם מצרימה אם כן הוא בכלל זה אינו תלי תניא בדלא תניא כיון דעיקר הטעם כדי שלא ישיב העם מצרימה הוה לו לומר שעבר על לאו ולא ישיב העם או ליחשוב ד' עבירות אלא מוכח כיון דירדו למחיר ולסחורה אין איסור כלל

ובזה יש לפרש הקרא והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה דלכארה קשה מאוד האיך יעשה הקב"ה לבני ישראל להביאם לעבור על לא תעשה הגם שאנוסים המה אח"כ מ"מ האיך יאנס אותם הקב"ה לעבור על לא תעשה וי"ל דלכן והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות כדי שיהא להם ע"י עבדות זה חיותם ופרנסתם אבל הלא אם דעתם להשתקע שם אז גם בענין הזה אסור מן התורה ועבד קנוי קנין עולם לכן גזר הקב"ה ואין קונה וממילא לא יהא דעתם להשתקע לשם, העולה מדברינו ליישב מנהג הקהלות שנתישבו שם בימי הגלות אודות מחיתם ופרנסתם ואלכסנדריא שהיה בזמן הבית והיה להם פרנסתם וכל טוב שם כמבואר