התעוררות תשובה חלק א ריד

כדאי' בתוס' שם דיליף לה מדכ' "ואמרתם" זבח פסח ומצה ומרור איתקש לפסח ומצוות כאלו צריך לאכול על אופן שישיג האוכל אותו תכלית המצוה ויש בדבר זה להקל ולהחמיר אם בלע מצה שיש עליה תורת לחם וטעם מצה הגם שלא לעס יוצא בדיעבד כיון שבולע דוקא מצה ומרגיש בגרונו שלוקח לאכול ובולע לחם עוני שאיננו חמץ ויש בו טעם מצה משיג בזה תכליתה שיזכור עי"ז שלא הספיק בצקם וכו' זה צד להקל וצד להחמיר ואם עירב מצה זו בדבר מר שגם אם לועס אותה אינו מבחין אם הוא לחם אם יש בו טעם מצה או חמץ כיון שהוא מר לא יצא וה"ה במרור שצריך לומר ולזכור ע"י אכילתה שמררו מצרים את חיי אבותינו וכו' וממתיק את המרור עד שאינו מרגיש בו שום טעם מר לא יצא והנה קרבן פסח גופא איננו גורם אכילתו שנזכור ע"י "טעם" אכילתה שפסח הקב"ה על בתי בני ישראל כמו במצה ומרור טעמם שטועם באכילתם מעוררנו על זה רק הבאת הקרבן ואכילתה הוא משום שפסח הקב"ה וכו' לפ"ז הוה יוצא בכל אופן שאוכל אותו רק מטעם אשר כתבנו למעלה שצריך לאכלו כדרך המלכים אוכלין אותו לכן אינו יוצא אם אוכל שלא כדרך הנאתן

והנה תוס' הקשה פסחים דף ל"ג ע"א בד"ה ומנה וכו' אפילו אם במעילה בעינן כזית מ"מ צירוף את המעילה לזמן מרובה ובתרומה צריך דווקא לאכול את הכזית בכדי אכילת פרס ואנן ילפינן מעילה בגז"ש מחטא חטא דתרומה לכל דברים ולפי' מה שכתב במק"א (עיי' לעיל דף נ"ו ע"ב בד"ה והנה מדקדקים וכו') שבמעילה יש שני דברים שהקפידא התורה שזר לא יהנה מן הקודש ואם נהנה בשוגג חייב קרבן מעילה כיון שהוא נהנה ולפ"ז אפילו לא חסר מן ההקדש כלום (ונהנה בדבר שאין דרך שיופגם בהנאתו ממנו חייב מפני שהוא זר ונהנה מן הקודש ולפ"ז אם נהנה שלא כדרך הנאתן פטור כדאי' תוס' פסחים דף כ"ו ע"א ד"ה שאני וכו' דמעילה ילפינן מתרומה ותרומה כתיב בה אכילה ועוד הקפידה התורה שלא יהנה ויחסור מן ההקדש כלום לכן אם נהנה כמה פעמים בכל פעם פחות משוה פרוטה מצטרף אפילו לזמן מרובה שהרי באחרונה ע"י מה שנהנה כמה פעמים קודם חיסר להקדש שוה פרוטה לפ"ז אם נהנה שלא כדרך הנאתן חייב כיון לדסוף סוף חסר להקדש פרוטה משא"כ בתרומה ששייך לכהן ואיננו ממון גבוה אינו אלא מה שהחסיר לכהן כמו שהחסיר לאיש זר בחולין שלו ודינו כמחסר לחבירו בדבר שבממון בעלמא ומיושב בזה הענין של תוס' הנ"ל ולענין זה ילפינן מעילה מתרומה שאם הזיק לקודש ולא נהנה ממנו אפילו בשוגג פטור מקרבן מעילה כדאי' שם במס' מעילה דף י"ח שצריך בשגגתו להנות דווקא אבל להנאה יוכל להיות באופן שלא כדרך אכילתן דהיינו דרוב העולם אינם נהנים מדבר זה על דרך זה כדפי' רש"י פסחים דף כ"ד ע"ב בסוגיא שלא כדרך אכילתן והנאתן יעו"ש

הנה מסתימת הגמרא ומסתימת הפוסקים נראה שגם חמץ שלא כדרך הנאתן אין לוקין עליו לפ"ז אם אכל עיסת חמץ פטור שזה לא כדרך אכילה ולא כדרך הנאה ואין לומר דגם בל יראה איננו עובר על עיסת חמץ כיון שפטור אם אכלו ומה גם לדברי הר"ן שכתב שהתורה צותה על תשבתו ובל יראה מטעם כדי שלא יטעה לאכלו ורק על המבושל והאפויה עובר בבל יראה זה אינו והא כל התנאים סוברים דעל עיסת חמץ עובר על בל יראה כמבואר להדיא (פסחים דף מ"ו ע"א) במתניתן כיצד מפרישין חלה בתרומה וכו' דמדברי כולם נלמוד דעובר על בל יראה על עיסת חמץ עיי"ש והטעם נ"ל כיון שהוא חמץ ותורת מאכל עליו ועומד לכך לאפות ולאכול ודומה לבשר ודג חי פירות וירקות שאינם נאכלים חיים ובכל זאת תורת מאכל עליהם ומקבלים טומאת אוכלים ה"ה יש על עיסת חמץ תורת מאכל

לפ"ז לפי מה דפסקינן דיוצאים במצות הינא פירש"י הינא אינה אפוי כל צרכה עיין (פסחים דף ל"ז ע"א) ובמנחות דף ע"ח ע"ב פירש"י הינא שנאפת כל דהו וברמב"ם פ' ו' מהלכות חמץ ומצה הל' ו' כתב וכן אם לא נאפת אפיי' גמורה יוצאין בה והוא שלא יהא חוטין של בצק נמשכין ממנה כשהוא פורסה עכ"ל וכמה רבוותא סוברים שאם לא הגיעה המצה לשעור זה באפייתה הגם דאין יוצאין בהמצות אכילת מצה בלילה הראשונה מ"מ מותר לאוכלה ואיננו חמץ (הובא בחק יעקב סי' תס"א בשם נחלת שבעה) ואם לא הגיע אפילו לאפייה כל דהו ועודנה עיסה פטור על אכילתה משום חמץ מפני שהוא שלא כדרך אכילה והנאה ובזה יש לדון לכף זכות