התעוררות תשובה חלק א ריב

יעשה מלאכות בלימודם לידע לערוך מלחמה אם נדון בזה כאונס ופטור בשבת מכרת וסקילה כיון שאינו עושה מרצונו אנוס הוא הגם שהמכות האלו אינם כל כך שיש בהם חשש פקוח נפש מ"מ אנוס מיקרי מ"מ, והנה אי נאמר כך מ"ט בחולה שאין בו סכנה שאסור לחלל שבת במלאכה דאורייתא למה לא נאמר אנוס הוא מחמת חליו כי איננו עושה מדעת כי נוח לו שלא הי' חולה וצריך לחלק מעשה גופא לחלל שבת לרפואתו אין מי שמכריחו כלל משא"כ בזה שמכריחים אותו, והנה בכתובות דף ל"ג ע"ב מהא דאילמלא נגדו' לחנני' מישאל ועזרי' הוה פלחי לצלמא דמכות שאין לו קצבה גריעא ממיתה הי' נראה להתיר (כן כתב לי הגאון מהר"י גליק ראייה זו אבל לפי דברי תוספות שם דלא הוה צלם ממש ולא ע"ז ממש רק אנדרטא דמלכא חין ראיי' משם דשרי לחלל שבת מפני אונס כזו הגם דכתבו תוספות ומיהו מ"מ נראה מדעתם לעיקר שלא הוה ע"ז, רק אם נאמר כיון דמשום מיתה שרי לחלל שבת מכש"כ מפני הא דקשה ממיתה היינו מכות, אבל יש לפקפק דהתורה אמרה וחי ולא שימות בהם לכן מפני מיתה מותר אבל מפני יסורין הגם שקשים לו יותר ממיתה דקשה לאדם לסובלו יותר ממיתה מ"מ וחי בהם מיקרי ואולי יש לומר התורה אמרה וחי וחיות כזה שהוא קשה ממיתה לא מיקרי חיות אבל יש להביא ראיי' שנאמר הראיי' הוא כן אם מיתה מיקרי אונס מכש"כ יסורין שהם קשים מקרי אונס אבל קשה לפי סברא זו אם יש לחולה שאין בו סכנה יסורים לזמן ארוך ובאים כמה פעמים שאין לו קצבה למה לא יותר לו לחלל שבת במלאכה דאורייתא הלא קשה ממיתה המה היסורין ואעפ"כ לא מצינו שיעלה על דעת להתיר דבר זה ובל"ס הטעם מדכתיב וחי' בהם והוא יוכל לחיות בהם ועוד יסורי מלכות במי שעובר על פקודו בצבא המלחמה יש להם קצבה על כל פעם שיעבור יש לו עונש קצוב ואולי כיון שיעבור הרבה פעמים על ציוויו ולא יחלל שבת ויענש ויוכה חלילה אז הרבה פעמים מיקרי שאין קצבה מ"מ לכה"פ בפעמים ראשונים אסור לחלל ומי יוכל לשער עד מתי קרוי יש לו קצבה ועד מתי אין לו, גם אם יש לומר כיון שכל מלאכותיו אינו רוצה לעשות והוא אין צריך להם רק עושה להנצל ממכות וכדומה הוה א"כ מלאכה שאינה צריכה לגופה מלאכות אלו של חילול שבת והנה מסנהדרין דף ל"ד ע"ב דאמר רבא האי כותי דאמר קטלי' לאספסתא ושדי לחיותא בשבת ליקטל ולא ליקטליה ואי אמר לישדי לאגמא ליקטלי' ולא ליקטול וקשה הלא כיון שהישראל עושה זה כדי שלא יהרג הוה לי' מלאכה שא"צ לגופה (מדוחק לומר דרבא כר"י סבר דמשאצ"ל חייב) אלא מוכח כיון שצריך לקצירה זו ליתן לחיותא הוא הקצירה גופא צריכה לגופה הגם שלא ברצונו בא לזה הענין והי' נוח לו יותר אם לא הי' מבקש כך ולא הי' צריך לעשותו וכן המתיק רש"י בלשונו הטהור בפ' המצניע על מתניתין את המת במטה פטור עיי"ש לטוב והוא דלא כפירש"י בחגיגה דף יו"ד ע"ב במלאכה שאצ"ל כמובא בתוס' שם, ובשב' דף ק"ו ואולם לפמ"ש רש"י שם בסנהדרין בד"ה שדי לנהרא דהי' בפרהסיא ולעבור על ד"ת נוכל לומר דהוא באמת משאצ"ל ומדרבנן אסור מ"מ צריך למסור נפשי' דלא גרע מערקתא דמסאני ודבר זה שאלתינו נראה בהשקפה ראשונה אם מקרי משאצ"ל תלוי בפלוגתת רש"י ותוס' בפירוש משאצל"ג וגוף הענין צ"ע גדול. ב) עוד נסתפקתי מי שמצא חתיכות רצועה ואיננו יודע אם היא משל רש"י או מר"ת אם יכול ליתן לר"ת תפילין ונדון בזה ספק ספיקא דילמא היתה מר"ת ואת"ל מרש"י דלמא הלכה כר"ת ולא הוה הורדה מקדושה חמירה לקדושה קלה אדרבה עילוי יש בה ולכל הפחות עדיף טפי מלגונזה והיינו אצל יחיד בביתו שהי' לו שני זוגות תפילין אבל בבהנ"ס או בשוק אזלינן בתר שכיחא ורובא דהמה של רש"י כתבתי כל זאת להתעוררות. לרבותינו נ"י יכריעו ויפסקו לזה להלכה ולמעשה. סי' רי"ג שאלה אחד יסד לו בית משכונות להלוות על משכונות בריבית היאך להמציא היתר שיותר גם לישראלים להלוות. תשובה על פי מה שאיתא בשו"ע קס"ט סעיף ט' בהגה שאין למחות להנוהגים כפי מה שכתב בשם ר"ת שמותר לשלוח על ידי שפחתו אפילו ספרים שיודע המלוה ומכיר שהה של ישראל אם כן הי' מותר לשלוח להלוות ע"י משרתי גוים אבל החוות דעת שדא ביה נרגא דאם מזכיר הגוי