התעוררות תשובה חלק א ריא

שנכבו באמת כמו אם כבה הרוח דאינו מוכרח שיכבנה הרוח כדאיתא בשלטי הגבורים שסביב הרי"ף יעוין שם, ומיושב בזה קושיא חמורה דלמ"ד כבתה זקוק למה לא נקט החשש שבשבת יחזור וידליקנה כדחשש הטור וכתב כיון שלהלכתא אין זקוק לא חיישינן שיחזור וידליקנה בשבת ולפירושינו ניחא דאין בו חשש זה כיון שאם כבתה ומחזיר ומדלי' ג"כ לא יצא ידי חובתו בשמן הזה הגרועה ואין להקשות נפשוט מזה מרב הונא דהדלקה עושה מצוה כיון דיש לדחות אולי הטעם שמא יפשע לא רצה הש"ס לפשוט מזה ועוד הרי רב חסדא ורב חולקים על זה וסברו כבתה אין זקוק לה וממילא אין בו חיוב לזהר בהדלקה על שו"פ טובים ולדידהו לא מוכח דהדלקה עושה מצוה

ברש"י דף כ"ד ע"א בד"ה מה תפלה בברכת הודאה וז"ל דהא כולא מילתא דחנוכה עיקרה להודאה נתקנה עכ"ל נראה דלרש"י הי' הנוסחא בעל הניסים כשם שעשית נסים וכו' כן תעשה לנו וכדמבי' תוספו' מגיל' דף ד' ע"א בד"ה פסק לכן כתב רש"י עיקרה להודאה היינו שיש בו תפלה גם כן אבל העיקר להודאה וניחא לפ"ז מה עלה על דעת רב הונא בר יהודא להזכיר ענין הודאה בבונה ירושלים ולא במודים דסבר כיון דאית בי' תפלה גם כן והנס הי' בירושלים בחנוכת המזבח לכן מתפללים בבונה ירושלים שיעשה לנו נסים ונפלאות בבנין ירושלים לעתיד ולפי נוסחא זו מיושב הרמ"א שמביא מי ששכח לומר על הנסים יאמר אצל הרחמן הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות, ומה שדקדקו רבותינו האחרונים זצ"ל שאין להתפלל על נס דמנכין לו מזכיות כדאיתא בשבת פ' במה מדליקין יש לומר היינו בניסא דיחיד אבל דצבור אין מנכים כלל

וכבר כתבנו טעם דמניחים על פתח ביתו לפרסומא דכבודו של נס להעשות בחשאי כדאיתא ברש"י בהא נס שמן דאלישע שאמר לה וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך וכאן נעשה הנס בפרסום לעיני כל בבית המקדש והוה נס כפול הנס גופא שדלק כל שמנה והנס השני שנעשה בפרסום וזה נתת ליראיך "נס" להתנוסס בכפל לכן הגם שבשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו ויוצא בזה עיקר המצוה שהוא זכר למנורה שדלק כל שמונה מ"מ מצוה להניחו על פתח ביתו לפרסומא שהנס דמנורה נעשה בפרסום וק"ל

סי' רי"ד שאלה היאך משערינן אכילת פרס. הנה בנידון שיעור אכילת פרס ובפרט ביוהכ"פ יש לעיין אם משערים באדם בינוני דעלמא כשיעור ג' אכילת ביצים שלו או כל אחד כל אדם ואדם לפי דרכו באכילתו כי אולי טבע העיכול ודרך אכילתו של אדם קשורים זה בזה ואם גם נשער באדם בינוני של סתם בני אדם הלא יש מאכלים שצריך זמן הרבה באכילתם משאר מאכלים כגון ירק או בשר וראיי' לדבר מסוכה דף ה' ע"ב חטה לכדי אכילת פרס בבית המנוגע פת חטים ולא פת שעורים מסב ואוכל בליפתן וברש"י שם פת חטה נאכל מהר מפת שעורים ובאמת הרמב"ם רק בה' טומאות נגעים מביא פרס חטה מיסב ואוכל בלפתן ולא בשאר מקומות כל היכא דמביא שיעור אכ"פ וכן מוכח מגמרא דלא נקט סתמא חטה לאכילת פרס רק נקט לבית המנוגע דווקא ואם כן כמה טרחו רבותינו זי"ע [ובראשם החת"ס בחלק ששי] כמה מיניטען הוא אכילת פרס הלא אין כל אדם וכל המאכלות שוות ובביצה עצמו יש חילוק בשיהוי אכילתו בין צלוי ובין רכה ובין חי'. ב) לפי מה שכתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות שבהמחה חלב ודם שיעורו ברביעית כמו משקה אם כן ביצה חי' אינה עבה מחלב המהותך כאשר אנו רואים בחוש אם נשער בגומע ביצה חי' מיום הכפורים כמו שתיי' ברביעית ויש שני קולות בזה דצירוף רביעית והוא בכדי שתיית רביעית לבד ולא באכילת פרס לרמב"ם ואין צריך להמתין כל כך אם רוצה לחזור ולשתות (משא"כ לראב"ד) ועוד בסימן תרי"ב באו"ח הובא בדג"מ משום מהרי"ל ששני קליפות בלא ביצים המה רביעית כמו ביצה ומחצה בקליפתה ולפ"ז כיון ששיעור מלא לוגמיו לא פחות מרוב רביעית הוא א"כ מותר לשתות ביצה כולה משא"כ אם נידון אותו כאכילה שיעורו פחות דכותבת הוא מעט מכביצה בלא קליפה יעוין שם בסימן תרי"ב ובדג"מ שם וכל זה נחוץ לדינא

סי' רט"ו א) נסתפקתי אם העובדים בשירות המלך בעל מלחמה ומכים אותו אם לא