התעוררות תשובה חלק א רט

פטורים עכ"ל ולא נקט הואיל ואין שנים לפניו ושנים לאחריו רק שאין עשוים שיהיו ב' לפניו וכו' כן יש לדקדק קצת מדבריו שוב ראיתי שכל זה הוא לשון הד"מ ויען כי המג"א מסיק שם סעיף י"ג דיש להחמיר שירא שמים יעשה קרן אחד עגול דכל היתרים הללו רופפים המה לכן בוודאי י"ש שיחמיר לעשות קרן אחד עגול בכל אלו הכרים והכסתות ושמיכה

אבל זה פשוט אצלי לפי מה שנוהגים שהכסתות והשמיכה מציעים עליהם סדין אחד לבן והכרים והכסתות והשמיכה מונחת בו פשיטא שהסדין הנ"ל פטור כיון שהוא טפל לעיקר הכסתות הגם שיש לו להסדין ד' כנפות פטור וראיי' מהא דאיתא במג"א סימן יו"ד סעיף ה' וז"ל דאם הטלית של עור ותחתיו תפור בבגד דפטורה וה"ה איפכא דהא שתחתיו טפל לעיקר הבגד עכ"ל ה"ה בזה דהסדין שמציעים ומכניסים הכרים והכסתות ושמיכה היא הסדין רק טפל ממילא פטורה רק הכרים וכסתות ושמיכה שמכסים בו והמה העיקר בזה יעשה קרן אחד עגול כנ"ל

סי' רי"א שאלה ז"ל בעלי בתים השואלים אינדעם אייניגע בעלי בתים נ"י ביים ראבבינאט פראטעסט איינזענדעטען דאסס זיע געגען דיע אויפבאהמע דעס שוחט זינד אונד געבען איינען טעם הגון אן זא זינד זיע אין איהרעם רעכטע דיע אויפכאהמנע צו פערווייגערן לויט שו"ע. נראה לענ"ד בענין זה הגם שהלבוש והטו"ז מביאים שעתה המנהג שלטובי העיר ולראשי הקהלה נמסר עניני קבלת ש"ץ ואין יחיד יוכל למנוע עיין באו"ח סימן נ"ג מ"מ בשוחט אשר אם המה היחידים רוצים במומחה באמת ודווקא ממנו לאכול ולא מאחר מטעם שיש לפקפק עליו אולי אין לו הרגשה בתכלית הרגשה או אין לו כל כך יראת שמים ויוכלו להכשל ח"ו וכיון שהדבר כל מעשה השחיטה תלוי בלב ויראת שמים והמה לבם נוקפים ממנו יכולים למחות והוא פשוט לענ"ד אפילו לפי דברי הלבוש ומנהג קהלות שמביא הטו"ז ודוקא בש"ץ שאין תלוי בו איסור והיתר נהגו כן מטעם שלום וכדומה ואולי מטעם המג"א שכיון שעכשיו אינו מוציא כלל לכן נהגו כן ולכן נשתרבב אח"כ המנהג שבש"ץ נמסר לטובי הקהל, וראיתי בפנים במהר"ם פאדווה שממנו הובא מקור דבר הזה ולא מצאתי בזה הענין רק שמדבר בש"ץ ולא נזכר שמה שוחט ובודק אבל בשוחט ואפילו במורה הוראה לענ"ד היושר עמהם ומוקמינן לי' אעיקר הלכה שיחיד יכול למחות. בדברי הטו"ז יוד"ע רמ"ט ס"ק א') נלע"ד לפרש דהא דכתב דיכול להפריש ממעות מעשר לשלה המצות שקונה בבהכ"נ כיון שנותנם לצדקה המעות שגבו בעד קניית המצות אם הי' בדעתו בהפרשת מעשר על מצות שיקנה בבהכ"נ היינו משום שנותן מעות בעד המצות והגבאי נותנם לצדקה ואח"כ מביא בשם מהר"מ כמו שמביא הש"ך דאם אין ביכולתו לעשות מצות אלו כגון סנדקאות הכנסת כלה וחתן וקניית ספרים להשאילן לאחרים בלי מעות מעשר שלו אז מותר ליתן ממעות מעשר ואין סותר דבריו הראשונים דבתחלה מיירי אפילו יוכל לקנות מצות מממונו ולא צריך לזה ליתן ממעשר שרי כיון שנותנים לעניים ואח"כ זה מביא מהר"ם באם אין יכולתו מותר ליתן ממעשר למצות אלו אבל באמת נראה לענ"ד אין מוכח ממהר"ם דמותר ליתן לכל דבר מצוה ממעשר די"ל דוקא סנדקאות והכנסת חתן וכלה או קונה ספרים ומשאילן דסתמא דמילתא רק עניים מכבדים זה כנהוג דאין סברא אם עושר יכבד לעני בזה דהעושר בעצמו לא יוציא ולא יתן מממונו והעני המקבל הסנדקאות יתן ההוצאות ממעות מעשר שלו לזה וכן סתם שואלי ספרים המה עניים שאין להם במה לקנותם ושואלים אבל לא שאר דבר מצוה שאין לעניים ממנו הנאה למשל לכתוב ס"ת ממעות זה. ובאמת גם על דברי טו"ז יש לפקפק דהא אם הוא לא יקנה מצות יקנה אחר אשר לא ישלם ממ"מ או מי שאינו מפריש מעשר כלל ויהא לעניים מכל מקום הכנסה ממי שקונה המצות והוא יתן ממעות מעשר שלו לעניים אחרים ויהא לעניים בכפל וצריך לומר כיון שניתן לעניים לצדקה מה שנותן בעד המצות מותר אבל באמת יחכים ולא יעשה כך כי עי"ז שישלם הוא ממ"מ בעד מצות מה שיעשם על ידי אחרים בלאו"ה יוגרע עי"ז הכנסת עניים רק לדינא שרי כן יש ליישב. הב"י ביו"ד (בסימן ר"ל) מביא המרדכי בשם הר"מ ח"ל ונראה דאם הנשבע בשם אין לו התרה ה"מ בשם המיוחד ובכינויו שאינם נמחקים אבל ברחם וחנון או באחד מכל הלשונות חוץ מלשון הקודש מותר ומעשה הי' בימי ריב"א