התעוררות תשובה חלק א רז

הלכה משמו מאז ויש ליישב אמת ר"מ עשה כן מ"מ בני אדם ילמדו מר"מ ללמוד מרב שהוא כמו אחר והמה לא ידעו שרק תוכו לקח ממנו ויהא מכשיל רבים בדבר ע"י ר"מ שיאמרו שכיון שהוא למד מאחר גם הם ילמדו ולא יבינו שרק תוכו אכל אבל כיון שלמטה אמרו כן יתפרסם דבר זה בעולם וידעו כולם שרק תוכו ילמדו מרב כזה וממילא לא יבוא מכשול מזה לכן אמר הקב"ה הלכה משמו של ר"מ

ובזה יש לפרש מה דאיתא במדרש רות רבה על פסוק ליני הלילה והי' אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יגאלך וגאלתיך אנכי שקרא רבי מאיר מקרא זה עליו על אחר והיינו אם יגאלך "טוב" היינו מה שרק טוב לקח ממנו ובא מזה לו טובה עי"ז יגאל לטובה

סי' ר"ט שאלה היכא דאמרינן משום חשדא אם שייך דווקא אם מכירין להאי גברא שחשדו ויאמרו שפלוני עשה דבר זה או אפילו אם אין מכירין מי הוא רק שחושבין סתם יהיה מי שיהיה שישראל עושה שלא כהוגן

תשובה כעת אינני אוכל לחפש בכל המקומות בש"ס שנמצא ענין של חשדא אבל יש להביא ראיה מגמרא שבת דף כ"ג ע"א מהא דאמר רב הונא חצר שיש לו שני פתחים צריכה שתי נרות כאמר הש"ס משום חשדא דאורחים יעוי"ש והאורחים אינם יודעים למי הוא הבית שידעו מי הוא שחושדין אותן הגם שמסיק שם מפני חשדא דבני מתא והמה יודעין למי הוא הבית מ"מ לא מטעם זה מפני שאין יודעין מי הוא אלא משום קושיא אחרת דמקשי שם מסיק משום חשדא דבני מתא וכן מוכח שם מהברייתא ואמר ר' שמעון מפני מה אמרה תורה להניח פאה בסוף שדהו וכו' מפני חשד והנה רובא דרובא השדות הם מחוץ לעיר על הדרך וכי יודעין העוברי דרך למי הוא מוכח דגם על אופן זה גם כן יש משום חשדא ואין להקשות הלא אינם יודעין שהשדה של יהודי הוא הא אמר ר' שמעון מפני מה אמרה תורה ומן התורה אין חייב בפאה אלא בא"י ורוב שדות של ישראל המה ויש לדחוק ולומר אולי מיעוט מהעוברים ושבים היינו הבאים מהעיר שדר שם בעל השדה מכירין שהשדה שלו הוא וגם לחשדא המיעוט נמי חיישינן וראייה לזה שבחוה"מ אסור לבנות בית בקבלנות אפילו מחוץ לתחום עיר מפני העוברים ושבים כיון שמותר לילך בחוה"מ חוץ לתחום ואסור משום מראית העין שיאמרו ששכיר יום הוא ופשיטא מראית העין שייך רק מן בני אותו העיר שדר בו האיש הבונה הבית דאי מסתם עוברים ושבים דעלמא הלא הם אינם יודעים כי הבית הנבנה של יהודי הוא וכן מבואר בשו"ע או"ח סי' רמ"ד ברמ"א דחיישינן גם לחשדא דאורחים יעו"ש במג"א סעק"ו ובסימן רמ"ג סעק"ד והנה מהא דאסור לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שמתפללים בו אין ראייה דהתם בני העיר מכירין אותו מי הוא העובר ובפרט לדברי המג"א בסי' תרע"א שהטעם איננו מפני חשדא אלא מפני שנראה כפורק עול לכן אי איכא פתחא אחרינא בבית הכנסת שרי או אי מנח תפילין א"כ בלאו"ה אינו ראייה משם. והנה נראה לי ליתן טעם הא דחששו חכמז"ל כ"כ לחשדא מראית העין אפילו על איסור עשה דרבנן או על שבות דרבנן ובפרט להפוסקים דמלאכה בחה"מ דרבנן א"כ הוי אמירה לנכרי תרי דרבנן ובכל זאת חששו משום מראית העין שיאמרו שכיר יום הוא [וי"ל כל היכא דקיל האיסור טפי חששו חכמז"ל יותר מפני מראית העין כי העולה יחשדו אותו שאינו נזהר מפני שאיסור קל הוא משא"כ בעבירות החמורים אינם חושדים אותו מהר] וי"ל היינו טעמא הענין שלא יהא נחשד מבני אדם הוא חיוב דאורייתא משום דכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל וכן הוא במתניתין מס' שקלים פ' ג' מ"ב לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם

ויש להקשות מאי ואומר וכן מצינו כמה פעמים בגמרא שהקשו מאי ואומר ויש לפרש די"ל דווקא לפני בני אדם חשובים צריך לזהר שלא יהא נחשד מהם אבל מפני המון עם אשר קשה ליזהר מהם כי אם עושה לפניהם הטוב והמוטב מוצאים תמיד מקום לומר שעשה שלא כשורה ולפחות כוונתו אין לטובה מפניהם אין צריך ליזהר שלא יבא לידי חשדא כי המה בלאו"ה חושדים ומדברים תועה וי"ל גם לאידך גיסא שדווקא מפניהם צריך ליזהר אבל מפני אדם הגונים וחשובים אינו צריך ליזהר מפניהם כי המה