התעוררות תשובה חלק א רה

דרכיש אינו טריפה רק מפסוק דזאת החי' דנלמוד כל שאינה חי' לא תיכול וזה אינה חי' מאותו פסוק נלמוד לאסור באכילה בעשה וכוונה לאפוקי מדרכיש דלא הוה בכלל שמנה מיני טריפות שהמה בלא תעשה ואסורה בעשה כיון דאינה יכולה לחיות ובזה גם חכמים וריב"י מודים

סי' ר"ה נסתפקתי אם הא דאשה דנבעלה ותחלתה באונס וסופה ברצון מותרת לבעלה דסופה רצון כאונס נחשב דיצר אלבשה אם גם נאמר באיש כזאת שבתחילה הי' באונס כגון שהי' מקושה ודבקו בערוה באונס ובאמצע יכול לפרוש ממנו שימתין עד שימות האבר או שסבר אשתו היא ובאמצע נאמר לו אחותו היא ולא פירש שנחשב כאונס ופטור, ומרש"י כתובות דף ס"ד ע"ב בד"ה מי שוכר את פירש"י צערו של איש גדול משל אשה משמע כש"כ באיש שיצר אלבשי' ודוחק לומר צערו גדול אבל תאוותו איננו גדול כל כך, ומרש"י בבא מציעא דף פ"ד ע"א בד"ה כי כאיש גבי ראב"ש בלשון אחר פירש"י תאותה של אשה מרובה והנה מסוטה דף ז' ע"א אם אמרת בנדה שיש לה היתר תאמר בסוטה שאין לה היתר ואומר מים גנובים יומתקו פירש"י יש לה היתר לכשתטהר לפיכך אין יצרו תוקפו שמותרת הוא לאחר זמן עכ"ל שאין לו היתר פירש"י שאם תמצא טמאה לפיכך לבו רודף אחריה מוכח מזה שבנדה לכל הפחות אין יצרו תוקפו, אבל משם אין ראייה דלכתחלה ודאי אין יצרו תוקפו לנדה משא"כ אם נתוודע לו באמצע ביאה או סופו שהיא נדה כבר אלבשי' מ"מ ממס' שבועות דף י"ז ראיי' שבנדה שחייב אם אמרה לה נטמאתי ופירש מיד שיציאה הנאה לו כביאתו ולא אמרינן כיון דאתוודע ליה באמצע ביאה יצר אלבשי' ונחשב כאונס

ובתוספות שם בסוף העמוד בד"ה אי בת"ח וז"ל אע"פ שהוא מזיד על הפרישה מ"מ על הכניסה חשבינן לי' שב מידיעתו דאימר יצר אלבשה כדאשכחין בכתובות בפ' נערה (דף כ"א ע"ב) עכ"ל חזינן דסברי דיצר אלבשי' אעפ"כ חייב איציאה ש"מ בנדה לא אמרינן סברא זו, דאין יצרא אלבשי' כל כך וגדול שיחשוב עי"ז לאונס אע"פ דלענין סב מידיעתו מיקרי יצר אלבשה ויש קצת לדחות כיון דפירש ולא גמר ביאתו על כרחך חזינן דיכול לכבוש יצרו וכיון שיכול למה פירש באבר חי הלא הי' יכול להמתין עד שימות האבר לכן חייב והנה מדנקט הגמרא דף י"ח ע"א שם דמוקי התם הא דתנינא נמצא על שלו טמאים וחייבין בקרבן אפרישה ותני חייבים ראינו שיש חילוק בין נדה לערוה, אחרת דהא בנדה חייבת גם היא ובשאר עריות אמרינן יצרא אלבשי' ופטורה וי"ל דמיירי גם כן אם נבעלת לבעלה דיש לה היתר אח"כ ואין יצרא תקפתו משא"כ בנדה שנבעלה לזר פשיטא דיצרא אלבשה הגם על האשה אין לו הכרח עדיין "להלכתא" שחייבת גם היא על פרישתו ועיין ברמ"א יו"ד סימן קפ"ה ובמפרשים אחרונים שם, מ"מ בשאר עריות מסופק אנכי באיש כאשר כתבנו והנה מרמב"ם פ"ה מה' שגגות סוף ה' ז' וז"ל וכן שגג ובא על הערוה על דעת שהיא מותרת ונודע לו שהיא ערוה והוא בתוך התשמיש לא יפרוש מיד שיציאתו הנאה לא כביאתו ואם לא ידע שאסור לפרוש והוא מתקשה אינו חייב אלא חטאת אחת שהכל שגגה אחת היא עכ"ל מזה אינו מוכח שלכתחלה פשיטא שאסור לפרוש מיד אלא אם לא עשה הגם שידע שחייב אבל יצרו תוקפתו ולא פירש אם נאמר כמו באשה שנחשב לאונס ופטור וברמב"ם איתא אינו חייב אלא חטאת אחת כי הכא שגגה אחת היא עם תחלת ביאה וקצת משמע מדקאמר הכל שגגה אחת משמע אם היו שתי שגגות הי' חייב שתיים משמע דלא אמרינן באיש יצרא אלבשיה

והנה ברמב"ם ה' איסורי ביאה פרק א' הלכה ט' איתא וז"ל ואשה שתחלת ביאתה באונס וסופה ברצון פטורה מכלום שמהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא תתרצה שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות עכ"ל נקט רק באשה כל הלכה זו ומסיים גם כן בלשון נקיבה גם אין מחלק בין נדה לשאר ערוה, ולקמן פרק ד' הלכה י"א וז"ל הי' משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי לא יפרש מיד וכו' ואם פירש חייב וה"ה בשאר עריות: עכ"ל מוכח להדיא דסבור גבי איש גם כן אין חילוק בין נדה לשאר עריות איננו יודע מנין לרבינו זאת ואיידי דאיירינא נלע"ד דקדוק חדש ברמב"ם שם שנקט אם אמרה אמתלא אחותך או אמך הי' בבית שמא יראו אותנו נאמנת עכ"ל נלענ"ד לדקדק מדברי הרמב"ם דוקא אחותך או אמך דהמה מן חמש נשים השונאות וצרות לכן היתה בושה ומתיראת שימצאו לדבר תוהה ובוז עליה