התעוררות תשובה חלק א רג

שמקדש על אחד ועל אחד הגדה ועל אחד בהמ"ז, ועי"ל לא יצא ידי חובת מצוה כתקנה כדפרשינן שם באותו דיבור עצמו ידי יין יצא ידי חירות לא יצא ולפי זה שפיר ונכון מנהג אשכנז שאין אומרין ההלל בבהכנ"ס רק העיקר מצותו על הכוס כיון שבקיאין לקרותו, והא דאיתא במסכת סופרין שבגולה כ"א יום ושני לילות יחיד גומר את ההלל היינו ההלל על הסדר בלילה, אבל מנהג ספרד ההובא בטור לשבח לקרותו בבהכנ"ס גם כן יש ליישב לפי התוספות דלכן אין מברכין על ההלל לפי שחולקין אותו לשתים אבל בלא זה מברכין לכן מדקדקין לקרותו בבהכנ"ס בבת אחת שיוכלו לברך עליו אז וחוזרין לאמרו על הסדר לומר שיר ושבחה על הכוס וכפירוש המג"א שאינו יוצא בכוסות אם לא אמר הגדה והלל וכן משמע מלשון מסכת סופרים שמצוה מן המובחר לקרותו יחד בבהכנ"ס בנעימה אבל מתוספתא משמע שעיקר על הסדר רק אם לא בקיאין יקראו בבהכנ"ס ואפשר אם ירצו יוכלו לקרות שני פעמים והעיקר לדעתי שתקנה ראשונה לא זזה ממקומה שהיו קורין בבהכנ"ס מפני אינם בקיאין כדאיתא בתוספתא ונהגו כך עד היום ומנהג ספרד הוא באמת שהש"ץ קורא ומוציא אחרים רק עונים ראשי פרקים בשירה ובזמרה ובקול נעים

ויש ליישב להמחבר דנקט סתם שתאן שלא על הסדר ולא פירש שלא אמר הגדה והלל יש ליישב תמיהה חזקה בסימן תפ"ד שמביא המחבר מי שאינו בקי לעשות הסדר ילך אחד ולכמה בתי ומברך להו קדושא וכרפס ואומר הגדה והם עונין או שומעין ואינהו מברכי בהמ"ז דאין יכול להוציא ואם אינם יכולין מברך להו והן עונין מלה במלה וכך עושה לכמה בתים וחוזר לביתו וגומר כוס רביעי וקורא הלולא או גומר כל הסדר עם כוס רביעי בביתו ואח"כ הולך לשאר בתי ולא נקיט דמקרי לאינן בקיאין אחר בהמ"ז את ההלל, יען לפי שלהמחבר קורין ההלל בבהכנ"ס וכיון שאינן בקיאין יצאו כבר בבהכנ"ס כדאיתא בתוספתא ומדברי הרשב"א הובא בר"ן פע"פ שתקנו חכמים שיקראו כולם ההלל בבהכנ"ס משום אותן שאינם בקיאים ושלא לחלק תקנו בכל פעם בבהכנ"ס משמע נמי שעיקר לאמרו על הסדר רק משום אינם בקיאים נגעו בו

לפי זה נראה יותר מנהג אשכנז לדינא אבל היכא דנהגו כספרדים כל הצבור נלע"ד דלא יפרוש מן הצבור דנראה כמאן דממאן בשבחו של מקום לאמרו והרבה חושקין למנהג הזה אבל לענ"ד אין לזוז ממנהג אבותינו נוחי נפש זי"ע אשר ממיהם אנו שותין ואין אנו עדיפין מינייהו הלואי נקיים גופי ועיקרי תורה ולדרוך בדרכיהם ולא לעשות חדשות מילי דחסידות ולעזוב העיקרים שזה אינו אלא גיאות וגדול דעה ומחזיק לצדיק את עצמו ומזלזל ומקיל במקום אחר בהרבה מקומות וד"ל לפי שראיתי בברכי יוסף שטוב לנהוג מנהג זה בעיר היכא דלא נהגו מקדמת דנא נראה לפי שכתבתי שעיקר מנהג אשכנז ולא הובא דבר זה בכל הפוסקים רק בטור בלבד על פי מסכת סופרים וכל גאוני אשכנז השמיטוהו וכן נכון. ומוכח גם מדברי המחבר כאן שיכולין לשתות ארבע כוסות על הסדר גם בלי אמירת הלל

סי' ר"ג ביטול מעיקרא לפלפול אם יש שאלה לחכם להתיר קידושי אשה

בתשובת ספר ראיתי שמביא שו"ת הלכות קטנות (שאלה כ"ט) אם יש שאלה לחכם בקידושין ובתוך דבריו כתב שעיקר ספיקו הוא וז"ל למדתני רבינו שאסר לה אכולי עלמא כהקדש וכל דבר שנאסר על פי דיבור ויוצא מרשות לרשות מקרי הקדש כגון תרומה וחלה והקדש והפקר שאסור (למפקיר) ונשאל לחכם וכו' דאסר לה אכולי עלמא כהקדש שאדם עושה אותה כהקדש לפיכך יש לה דינא להיות כהקדש ובכתיבה מתגרשת אבל החכם עוקר מעיקרא ולא היתה אשת איש מעיקרא זה עיקר לענינינו עיי"ש ולענ"ד כן מה שהביא ראיי' מתוספות קידושין דף ג' ע"א בד"ה ונפשטו קידושי בכולהו דמקודשת לשון הקדש ממש הוא, תברא בצידו שם דהא תוספות שם כתבו דווקא אם אמר "מקודשת" אבל אם קידשה בשאר לשונות לא הוה כהקדש וא"כ ספיקתו דווקא אם אמר לשון "מקודשת" והנה באמת איננו רק כהקדש בכ"ף הדמיון ולא הקדש ממש דהרי המקדיש וחלה ותרומה וביכורים והפקר הרי מוציא מה ששייך לו מדעתה מרשותו לרשות אחר וכהפקר מוציא מרשותו השייך לו אבל אשה שאיננה שייכות לו אין יוכל להקדישה