התעוררות תשובה חלק א רב

סי' ר"א ראיתי לגאון אחד שהקשה [בית יצחק אהע"ז סי' נ"ב אות ח'] קושיא עצומה על דברי תוספות יבמות (דף ל"ו ע"ב) בד"ה ולא קתני על הא דדייק הש"ס דהא דאמרו רבנן מעוברת חבירו יוצא דפירושו בגט מדלא קתני יפריש, והקשה בתוספות הא במתני' מסכת סוטה חכמים חלקו על ר"מ דמעוברת חבירו משקים מפני שיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן ונקטו לשון "הפרשה" ותירצו דיפריש איכא לפרושי הכי והכי אבל יוציא פירושו דווקא בגט, והקשה הגאון הנ"ל נ"י לשיטת תוספות בסוטה (דף כ"ו ע"א) בד"ה מעוברת דמעוברת אין משקין משום דלא ליקטל לוולד אם כן אי אפשר להשקותה כלל דכל זמן שהיא מעוברת אין משקין משום וולד ולאחר שגירשה אין יכול להשקותה דאיננה אשתו וכתיב והביא האיש את אשתו ולאחר שיחזירנה גם כן אין יכול להשקותה כיון דאסורה לו לבוא עליה אין חופה קונה לפסולות ולא הוה נשואה רק ארוסה ואין יכול להשקותה כמבואר בגמרא סוטה שם

ונלע"ד דכד דייקת לשון תוספות בסוטה שם וז"ל ותימה ואמאי אית לן למקטליה מאי איכפת לן נמתין עד שתלד עכ"ל מלשון מאי איכפת לן ולשון מאי לן למיקטליה משמע הא בלאו"ה אם אכפת לן לא חיישינן לוולדא (והטעם בל"ס דאין אנו מצוים על העוברים) ותוספות הקשו שפיר במעוברת עצמו יוכל להמתין כיון דאין צריך לגרשה אבל במעוברת חבירו דצריך לגרשה ולא יוכל להשקותה אח"כ כקושית הגאון הנ"ל נ"י באמת שותות מיד קודם שיגרשנה ובקושיא זו אנהיר לן עיינין מן שמיא ליישב דקדוק עצום דבמתני' סוטה (דף כ"ד ע"א) קאמר רבי מאיר מעוברת חבירו ומניקת חבירו לא שותות ולא נוטלות כתובה לשון רבים, וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן נקטו לשון יחיד, והוא הטעם דבמעוברת באמת אין תקנה להשקותה כקושית הגאון נ"י ורק במניקה לכן נקטו לשון יחיד, ומדוקדק מאוד רש"י שם וז"ל יכול הוא להפרישה עד נ"ד חודש ולהחזירה עכ"ל ומאי פסקא הלא במעוברת הוא יותר מכ"ד כי צריך להמתין כל ימי עיבורה כמה חדשים עד שתלד ואח"כ כ"ד חודש אבל רש"י דקדק גם כן דנקטו חכמים לשון יחיד וקאי רק על מניקת וגם רש"י נקט בלשונו לשון יחיד. ואין להקשות רש"י לשיטתי' גם במעוברת יכול להשקותה דהא רש"י קאמר שם (דף כ"ו ע"א) בד"ה שותות וז"ל ולא אמרינן לא ליקטלי' לוולד עכ"ל זה אינו דהא רש"י קאמר כך על מעוברת עצמו אבל במתניתין פלוגתייהו במעוברת חבירו בזה מודה רש"י לתוספות דחיישינן דלא למקטלי' לוולדא. וטעמא רבא איכא בינייהו דהא ישראל אין מצווה על העוברים רק עובר ממונא הוא ומזיק ממון חבירו וצריך לשלם אם יצאו ילדיה ולא יהא אסון ממון לבעל האשה, לכן במעוברת חבירו לא יכול למיקטל וולד ממונא דחברא הוא אבל במעוברת עצמו יכול לוותר על ממונו לטוב לו, אבל לענ"ד הקושיא מעיקרא על תופסות ליתא והכל טוב ומיושב על נכון ושפיר

סי' ר"ב בדין קריאת הלל בליל פסח בבהכנ"ס. בתוספות ברכות מביא הירושלמי ומפרש אם שמע הלל בבהכנ"ס יצא על פי התוספתא פסחים בני העיר שאין בקיאין לקרות ההלל נכנסין לבה"כ וקורין חצי ההלל והולכין לבתיהם ואוכלין סעודתן ואח"כ חוזרין לבהכנ"ס וגומרין ההלל, ואם קשה להם או אי אפשר קורין מיד כל הלל בבהכנ"ס וזה כוונת הירושלמי שאם שמע הלל בביהכנ"ס יצא ואין צריך לחזור ולאמרו על הסדר (ולכן ברכת גאלנו אינה סמוכה לחברתה) נשמע מזה מתוספתא זו מפירוש באר היטב ומהירושלמי דנקט לשון דיעבד דלכתחלה יקרא אותה על הסדר רק בדיעבד יצא ואין צריך לחזור ולאמרה על הסדר מוכח דעיקר המצוה על הסדר ולא יקרא בבהכנ"ס והא דאמרינן שתאן שלא על הסדר לא יצא ידי ארבע כוסות ובמג"א שצריך לומר ההגדה (וה"ה הלל שהוא כוס רביעי) מוכח דבעי דווקא על הסדר אבל יש לומר זה הוא משום חיוב ד' כוסות דצריך לומר שבח על כל כוס וכוס אבל מצות הלל מצד הסיר הזה יהי' לכם כליל התקדש חג חיובו יוצא בדיעבד בביהכנ"ס רק לכתחלה יקרא אותו ההלל כתקנה על הכוס משום מצות ארבע כוסות ובאי אפשר שרי ומקרי גם כן על הסדר