התעוררות תשובה חלק א כ

ידוע ובמקום ידוע, כתבתי רק ההתעוררות זה והנה שאלה כזו מסור לגדולי ישראל ה"י ועליהם לדון ולהורות ועלינו לקיים ככל אשר יורו ואשר יאמרו לנו תעשה לטוב לנו כל הימים אמן

סי' ד' אודות קול היוצא ומוחזק בעיני העולם לודאי ובל"ס כלל שמערבין הפלפלים בעגולים קטנים ואומרים שנעשים מעיסת קמח שהוא מחמשת מיני דגן (וי"א מסובין) ומערבים בו מינים שונים חריפים כדי שיהא חריף כמו הפלפלין בעצמם ומשחירים אותן העגולים מבחוץ ועי"ז דומין ממש לפלפלין רק או' שיש מבינים בקיאים להבחין ולחלק בין פלפול האמתי ובין המזייף אם ניחוש לסתם פלפלין לאוכלן וליהנות מהם בחג הפסח וגם אם מותר להשהותם בפסח או כא

לענ"ד הקלה דבר פשיט הוא בגמרא ופוסקים ונפסק בשו"ע יו"ד (סימן קי"ד סעיף ד') להלכתא דדבר שדרך התגרין לערב ולזייף ביין נסך כגון המורייס וכדומה אסור ליקח מהם מפני חשש אולי זייפו אותו וכן לפי זה בהנהו פלפלין שמזייפים ומערבים אותם בעגולות עיסה משום שהוא בזול יותר ויותר מפלפלין האמתיים אסור לקנותם בסתם, ולענ"ד אין לסמוך כלל על סתם אנשים שבררו אותם יען כי דומים אלו לאלו והדמיון בכל כוזב ודומה הלכה זו ממש למה דתנינן במתני' הסולתנית שאסור ומפרש שם בגמרא משום שערבונה עולה עמה ונפסק בשו"ע שם סעיף יו"ד ויעוין ברש"י שם במתניתין דף ל"ה ע"ב בד"ה והחילוק שדגים טמאים קטנים דומין להן לאותן דגים קטנים טהורין כי גם לטהורין האלו אין להם עוד קשקשת במים ובקל יוכל לטעות שלא יבחר היטב הטמאים מן הטהורים, ואפילו הוא רק אחד מאלף אסור ע"כ ברש"י יעוין שם (ויש לפלפל ולעיין לפי דברי רש"י אלו י"ל דרש"י לא חשש רק סולתית לאחד מאלף שמא יאכל אותו הדג טמא בפני עצמו משא"כ בדבר שאינו נאכל בפני עצמו כלל אין חשש כיון שנתבטל כבר יבש ביבש חד בתרי מן התורה, אבל לנדון דידן אין צריכים לזה כי בפסח לא שייך בטול וחוזר וניעור ועוד מטעם אשר יבואר לקמן) וכיון שברירת הפלפלין מסור לכ"א ואחד לכל אשה ואשה המבשלת פשיטא שאסור לסמוך על זה רק באומן הבקי בהם כמו בסולתנית של אומן דשרי כדאיתא בגמרא וברמ"א שם סעיף ה' וז"ל וכן כל דבר שקונים מן האומן דלא מרע נפשייהו, אבל בהנהו פלפלין נראה אפילו באומן אחר שברר אותם בטוב אסורים הפלפלין האמתיים כי יש לחוש שנפרדו פירורין קטנים מהמזיפים מחמת רוב יבשותם נפרדים כמו שאנו רואים שנפרדים מהם פירורין ונדבקו פירורין מעגול זה לעגול אחר לכן יש לחוש בהפלפלין האמתיים שנדבק קצת פירורין מהמזיןפים ובדבר השכיח ורגיל אפילו מה שרק חסור מדרבנן חיישינן וגם בדיעבד אסור וגם לא יועיל לרחוץ אותם היטיב ג' פעמים כיין שיש להם חורים וגומות לא יועיל המחיצה רק זה מועיל שהאומן יבדוק אם פלפלין אלו מעיקרא לא נזייפי בתערובות המזויפים ואז מותר ליקח מהם כמו המורייס במקום שאין שייך חשש תערובות כי לא היתה תקנת חכמים בכלל לאסור סתם מורייס כמו שהיתה על גבינות של נכרים, כדאיתא במפרשים רק במקום שיש לחוש חששו ובמקום שאין לחוש שרי, ה"ה דבר זה שנתחדש פשיטא שלא היתה תקנת חכמים עליהם ואין להתעקש ולומר דתקנה היתה מעיקרא כל היכא שיהא שכיח ומצוי איזה חשש תערובות איסור יהא אסור כל אותו המין, וכל זה פשוט בעיני ע"פ פסקא דשו"ע ואי אימן נכרי נאמן עליו דומה ממש כמו שהוא ההלכתא בשאר איסורים המבואר בפוסקים ויבואר לקמן אי יש בזה איסור דאורייתא או דרבנן

והנה בזה כיון שאין אנו יודעים בטוח שאחד אינו מערב אסור לקנות סתם מכל אחד ואחד ועל כל אחד ואחד יש חשש אולי הוא מערב וכל זה אפילו לא היה רק איסור דרבנן, ואם אחד בטוח שאינו מערב אזי שרי באיסור דרבנן לקנות כדאיתא ברמ"א שם בסוף סי' והנה הד"מ מביא בשם או"ה שדברי הטור והמרדכי סותרים אהדדי וז"ל שם של הר"מ בשם או"ת שהמרדכי מביא בשם ר"ב וז"ל עכשיו שמתקנים לחם בשמרי יין כתב ר"ב אפילו לר"ת ששמרים שנתמדו אסורים תוך י"ב חודש מ"מ מותר הלחם (לקנות פת מהעכו"ם) כי אינו יכול להיות שלא יתקן גוי אחד משמרי שכר ואמרינן בכתובות פרק ב' שאם יש מחבואה וכו' וכל היכא דאיכא למתלי לקולא תלינן כהא דפרק השוכר אימא מגבא דחביתא שקלה ובדברי הטור לא משמע כן ודברי הטור המה דברי הגמרא בע"ז ומשמע דדבר שדרכו לעבר אסור ולא אמרינן דא"א שאחד לא יעשה והוא יציל על כולם ובאמת שהוא קולא גדולה ואין ללמוד מדין שבויה לשאר איסורין דבשבויה הקילו,