התעוררות תשובה חלק א יט

ביתה בחמין עד לאחר ג' ימים שאז אם לא קלט הזרע שוב לא יקלט כיון דכל האיסור אינו רק משום משחתת זרע הראוי להתעבר לכן קודם ג' אסור ואחר ג' מותר. והנה מדהא דמשמשת במוך שהובא בגמרא בכמה מקומות לא הובא כלל לא ברמב"ם ורי"ף וטור ושו"ע ובהשקפה ראשונה הייתי אומר כיון שר"ת מדמה מוך אחר תשמיש למשמש קטנה, וכיון שנקט הרמב"ם והשו"ע אה"ע סימן כ"ה אחר שמביא עון איסור זרע לבטלה ולא ישא קטנה דמשמע משום לתא זו משום מוציא זרע לבטלה לא יקח קטנה מכש"כ שתשמיש מוך אסור שמשחתת בידים הזרע אבל זה אינו דהא מבואר שם במפרשי השו"ע והטור דמשום טעם אחר לא ישא קטנה וראיה לזה דלא נקטו נמי איילונית ועקרה רק קטנה בלבד והוא מהגמרא נדה פרק כל היד שמשחקים בתינוקת מעכבי משיח ומסיק התם דנקטי קטנה דלאו בנות אולודי נינהו ונקט הרמב"ם לשון הגמרא ולא יותר וי"ל דסבר הוא הדין איילונית ועקרה, וכן בשו"ע לשון הרמב"ם כדרכו ברוב מקומות ומה גם לפי הרמ"א שם וז"ל דמותר לישא קטנה ואיילונית כיון דמשמש כדרך כל הארץ עכ"ל פשיטא שאין הכרע למוך לאסור אבל ג"כ לא להתיר כיון שמשחתת בידים לכן העיקר נראה דרבותינו בעלי השו"ע מפרשים כהרשב"א והריטב"א דחכמים לקולא פליגו על ר"מ דגם אלו ג' נשים אין צריכין מוך ויכולין לסמוך על רחמי שמים אבל מותרות ליתן מוך אם ירצו ור"מ סבר דג' אלו צריכות מוך כר"ת וכרא"ש בנדרים ושאר נשים מותרות במוך וגם סברי כרש"י דבמוך קודם תשמיש מיירי וכשיטת הרא"ש בנדרים גם מרשב"א ומריטב"א אין הכרע לנגד זה וכדפסק היש"ש וכיון שהרמב"ם ובעלי השו"ע אינן מביאין דמניקה וקטנה ומעוברת אסורה בתשמיש ואינם מביאים דצריכות מוך די הכרע בזה דפסקו כרבנן ולהקל דהכל ובכל גוונא שרי וכשיטת רש"י ור"ת כשניהם להקל וכדפסק ביש"ש. והנה עכ"פ מוכח דלאחר תשמיש פשיטא דאינו רק משום השחתת זרע שראוי להתעבר ושניתן לדחות משום קצת עיגון דידה ובקודם תשמיש אפילו לר"ת דסבר דהוה כמטיל זרע על עצים ואבנים מ"מ אינו מעשה ער ואונן ממש ועדיף מוך לר"מ (דהלכתא כוותיה ודאי נגד ר"א דשמותי הוא) מדש מבפנים וזורה מבחוץ והרבה פוסקים מקילין גם במוך בשעת תשמיש וכיון דאשה הנ"ל בלאו"ה אינה ראוי להוליד לית בה איסור השחתת זרע כאיילונית וקטנה ומותר מוך לאחר תשמיש וגם במוך בשעת תשמיש יכולין לסמוך על רבותינו המקילין כדי שלא להוציא אותה מתחת בעלה ואולי לזה גם ר"ת יודה בעיגון לגמרי שלא תתעגן לעולם שהתירו איסור זה מוך בשעת תשמיש. והנה בנידון דידן ליתן רק מוך נגד פי הרחם לבד קיל יותר מאד די"ל דהא דאסור ר"ת ודימה אותו למטיל זרע על עצים ואבנים מיירי כדפירש רש"י בנדה במוך שממלאת כל אותו מקום במוך ולא הוי התשמיש כדרך כל הארץ, אבל אם נותנת מוך רק נגד פי הרחם לבד דהתשמיש גופא הוא כדרך כל הארץ וגם זורה מבפנים קיל טובא יותר (ובזה יש ליישב הריטב"א שהקשנו לעיל שרוצה להתיר בקטנה פחות מי"א במוך, אולי מיירי במוך נגד פי הרחם לבד) ואולי גם ר"ת מודה לזה במוך רק נגד פי הרחם לבד דשרי ופשיטא שעדיף מזורה מבחוץ ובפרט אין הכרח שיטיל זרעו על המוך דווקא כי בלאו"ה איננו הולך הזרע תמיד ברחם רק כמה פעמים בצדדים ואעפ"כ לא מצינו אזהרה שיזהר אדם בשעת תשמיש שיכניס האבר בעומק כדי שיכנס לעומת פי הרחם והוה המוך רק מניעה שלא תוכל להתעבר וודאי אבל אין הכרח שהזרע עליו יפול ואין בו חשש מעשה ער ואונן רק מניעת לקלוט זרע שראוי להתעבר שלא תתעבר ממנו וזה יש להתיר גם לר"ת דהאשה עושית זאת והיא לר"ת אינה מצוה על זה ולשאר פוסקים היכא דוודאי אינה יכולה להתעבר ג"כ שרי כדסברי דהתירו אותו איסור משום עיגון דידה ועוד קיל זה יותר דקודם התשמיש אינה עושית מאומה (כיון דעוד קודם תשמיש היא מכניס אותו ועדיין אינו משמש וכאשר בארנו דרק פי הרחם סותמת) ואח"כ ממילא מוציאה המוך ואין עושית בידים וקיל גם לדידה ונראה להתיר אם קיים כבר הבעל פו"ר, ויען כי בזמן הזה אין אנו כופין כמבואר ברמ"א, הגם שהיה מהולכות עמומות מ"כ כיון שמפרנסת אלמנה עניה תלוי בזה יש להקל שלא לכופו גם בדברים ובפרט לפי מה שראיתי באיזה ספר שכ"כ נשים יש בעולם כמו אנשים וא"כ מה הועיל ב"ד לכוף לגרש ולישא אחרת הלא ע"כ תינשא זו לאחר ולא יקיים האיש האחרון פו"ר וזה לענ"ד אינו אם נודע לו זה לאמתו של דבר כי אדרבה לפי ראות יש הרבה נשים בעולם מאנשים ויפה התירה התורה כמה נשים להנשא וגם חז"ל לא אסרו ליקח כמה נשים רק רגמ"ה לזמן