התעוררות תשובה חלק א קצט

זקנים ואל ידון מעשה זקנים ממעשה נביאים שכוונתו במעשה נביאים בזה שנאמר להם מפי הקב"ה ע"י נביא שרק בזה קאי הברכה והקללה אם לא יתנו מעשר ותרומה אבל לא במעשה זקנים וכדברי הסמ"ע

אבל באמת גוף הדבר תמוה כיון דמחויבים מן התורה לשמוע לחכמים ומקיימים מצות שמטה למה לא יתברכו בשכרם שמקיימים מצוה הלזה שמחויבים מן התורה לשמוע להם הלא אין מעצור לה' להושיע בשכרו בין על שכר מצוה דאורייתא או דרבנן וכמו שהקב"ה משעבד הטבע לדרבנן כדאיתא בירושלמי הובא בש"ך ה' נדה שבתולה בת שלש שנים ויום אחד אין בתולותיה חוזרין עברו ב"ד את השנה בתולותיה חוזרין דכתב לקל גומר עלי הגם שיש לחלק דעיבור ב"ד דמועיל הוא דאורייתא ממש כדדרשינן אלה הם מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם מ"מ לפי הסברא קשה למה לא יתברכו בקיומם מצוה דרבנן לטוב

ואיידי דאיירינא אכתוב מה דתמיה לי מאז טובא על הרב רשכבה"ג מרן חיד"א אזולאי שהביא בספרו עבודת הקודש בחלק כף אחד סגולה בדוקה וז"ל לכל כוי' בין באש בין ברותחין תיכף ומיד יאמר בכוונה גדולה יברכך ה' וישמרך וכו' הג' פסוקים ג' פעמים בדוק ומנוסה ולא הזכיר אם הוא דווקא בחשש סכנה וכן הובא בפלא יועץ, וקשה הלא איסור מפורש הוא ביו"ד (סימן קע"ט סעיף ח') לקרות פסוק על המכה או חולי גם בלא רקיקה ואם אינו רוקק איסורא מיהא איכא ובסעיף י"ב שם דאין מתרפאים בפסוקים והוא איסור חמור שאין לו חלק לעולם הבא עיין סנהדרין דף ק"א ע"א וברש"י סוף דבור בד"ה ואפילו נגע ועיין רמב"ם הלכות מזוזה כמה הגדיל עון זה מאוד ורק להגן שרי

סי' קצ"ט שאלה אם לפי מה שנוהגות הנשים לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא אם גם מבדילות לעצמן על הכוס לאותן פוסקים דנשים פטורות מהבדלה

תשובה דבר זה הובא במג"א (סימן רצ"ו ס"ק י"א) ותוכן כוונתו וענינו כן הוא המחבר פסק כהרמב"ם דחייבות בהבדלה רק יש מי שחולק ועפי"ז מחמיר רמ"א שלא יבדילו לעצמן משום ספק ברכה רק ישמעו מאחרים, והב"ח כתב לפי מאי דמברכין הנשים על מעשהז"ג ה"ה דיבדילו לעצמן ומעיד שהמנהג כן להבדיל לעצמן אפילו אם יכולין לשמוע מאחרים ומקשה על הרמ"א דהא בסימן תקפ"ו מביא דנשים מברכות על תקיעת שופר ולמה כתב כאן להחמיר שישמעו הבדלה מאחרים היינו מאנשים שלא הבדילו עדיין לעצמן ומיישב המג"א דדעת רמ"א לחלק דדווקא במצוה שיש בה עשיי' רשכה להחמיר ולברך אבל בדבר שאין בה רק הברנאי לחוד כגון כאן אין רשאות להחמיר ולברך וי"ל להסביר הדבר בטעם נכון הלא לר"ת דנשים מברכות וצונו על מעשהז"ג קשה מאוד היאך יכולין לומר "וצונו" והמג"א (סימן י"ז ס"ק א') כתב כיון שנצטוי האנשים יכולין גם הם לומר וצונו והוא דוחק, ונלע"ד ליישב כך הנה הנשים נהגו לקיים מצות שהזמן גרמא וכיון שנהגו כן חייבות אח"כ מדינא מחמת מנהג שנהגו ואפילו התרה אין להם על מנהג זה כיון שנהגו אמותיהם כן ובפרט בזה שיש להם באמת מצוה וקבלת שכר על עשייתו דהא משמע מרמב"ם (הלכות מלכים פרק יו"ד הלכה י') אפילו גוי העושה מצוה מתרי"ג מצות יש לו שכר (חוץ גוי ששבת) וז"ל הרמב"ם שם גוי שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר אין מונעים ממנו ואם הביא קרבן מקבלין ממנו עכ"ל ובל"ס סברת הרמב"ם שמה שאמרו חז"ל גוי שעוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול לאו דווקא בעוסק בתורה אלא ה"ה דיש לו שכר על כל המצוה שעושה וכיון שמחויבות הנשים בהם מצד מנהג ממילא לדידן דפסקינן כר"ת ונוהגים אנן דמברכינן על המנהג כגון הלל בר"ח ומברכין וצונו ממילא יכולות הנשים לברך וצונו על מעשהז"ג שנהגו כן מימות עולם ומחויבים לעשותו מכח מנהג שנצטוו ואל תטוש תורת אמך שבצטווונו לשמוע לדברי קבלה שמחויבים מן התורה לקיים דברי קבלה כמו שמברכין על דרבנן שנצטווינו לשמוע להם לרבנן בכל מה שתקנו מן התורה כדמפורש