התעוררות תשובה חלק א קצז

פשיטא לי אם כן תבושל למה לי אלא קאי אבישול בלא בלוע וצריך ביאור אם כן פשיטא דקאי על בישול בלא בלוע ומאי מספקא לי' וי"ל דהא כלי חרס בולע גם בצונן לא מבעיא לשיטת הפוסקים בסימן תס"ז דבמשהו גם בצונן בולע והכא הקפידה התורה על ידי משהו דהא רוב ככל יוצא גם בכלי חרס בהגעלה כדאיתא בתוספות רק משהו נשאר או אם נבלע בו על ידי ציר וחומץ אם כן קרינן "בו" בבלוע זה וצריך שבירה גם בצונן וממילא אשר תבושל קאי אבישול בלא בלוע וזה אם כלי חרס שנשתמש בצונן לא מהני עירוי במים שלשה ימים והגעלה רק ליבון כדאיתא בטור משום רבינו האי בלשונו דכלי חרס אין יוצא רק על ידי ליבון אבל אי לכלי חרס שבלע בצונן מהני עירוי והגעלה כשיטת רבינו יואל שם אם כן יש לפרש הפסוק ואשר תבושל בו מה שנבלע בו על ידי בישול היינו על ידי חמין או בעירוי שגם כן בישול הוא זה ישבר שאינו יוצא מידי דופיו אבל מה שנבלע בצונן יוצא והעידה פה התורה ע"י שאשמעינן לן הטעם משום דאין יוצא מידי דופיו ורק בחמין אבל בצונן יוצא ולא בעי שבירה ועל זה קאי אשר תבושל בו ובאמת הא דמהני עירוי בצונן סברת כמה ראשונים שאינו פלטו אלא שפוגמו בעירוי כזה ולענין נותר אין נפקא מיני' דכיון דנעשה נותר הגם שנפגם אח"כ כיון שנחית לתורת שבירה ומו"ש לא נפיק מיני' מחיובו כדאיתא ברא"ש שלהי עי"ז (ובאמת המחבר פסק בסימן תנ"א סעיף כ"א כר' יואל ואולי לשיטתי' דפסק נוט"ל מותר בפסח ולרמ"א דשתיק לי' להמחבר אולי טעמו להלכה דעירוי מפליט לגמרי וספיקו של רמי בר חמא תליא בזה ולהרמב"ם דנראה דכלי חרס בצונן באמת מפליט הנבלע כדאיתא בהלכו' חו"מ מפרק ה' הלכה כ"ה מוכח דבצונן יוצא מידי דפיו וא"כ מזה הוכיח הרמב"ם כיון דרק חטאת בעי שבירה ומוכח דכלי חרס אינו יוצא מידי דופנו משום דלא חייבה התורה שבירה בבלע בצונן אפילו בחטאת אם כן מוכח דלא הוה גזירת הכתוב בבלע חטאת דטעון שבירה דאם כן גם אם בלע הכ"ח חטא' בצונן יהא צריך שבירה אלא ע"כ הטעם משום שאין יוצא מידי דופיו הוא

והנה רב"ח הקשה בישול במקצת הכלי אי טעון מו"ש כולו ומסיק וטעמא מאי ואם בכלי נחושת בשלה אפילו במקצת כלי והכוונה מדלא כתב וכלי נחשת אשר תבשל בו וצ"ע הא קאמר למעלה דשאני מו"ש מדם הניתז דבישול מפעפע ומאי מקשה אח"כ וטעמא מאי וי"ל דיש לדקדק אם צלאו באויר התנור דלא בשל כלום בו בעי רב"ח למימר דצריך שבירה מכש"כ בישול במקצת הכלי דיהא טעון מו"ש בכולו דלא יהא גרע בישול במקצתו מלא בישול בו כלום לפי סברת ראשונים דעו"ש כעין גזירת הכתוב הוא ולקמן נסביר יותר הדבר, ויש לו לומר בצלאו באויר התנור הי' תלוי הבשר בכל אויר התנור משא"כ בבישל במקצתו רק שם באותו מקצת הי' הבישול ולא במקום אחר כלל אבל למה שמחלק רב"ח דמפעפע והפעפוע הוא בתוך הכלי בעוביותו ולא בעליונו כי שם הוא נקי לגמרי א"כ הוי לכל הפחות כמו צלאו בתנור באויר דלא שייך בי' משום נקיות כיון דבעליונו של כלי נקי הוא וזה שמסביר רמב"ח ספיקתו אי טעון דמו"ש בכל הכלי ועל זה קאמר וטעמא מאי כיון קדירה נקי ומסיק דגזה"כ הוא כמו שבירה בכלי חרס וצלאו באויר התנור, רק לפ"ז קשה קצת דלמה הרמב"ם פסק בצלאו באויר התנור הוה רק ספק וכאן פסק דודאי חייב ואולי כיון שיש בו בתוך הקדירה עצמותו של קדשים חמיר יותר והי' נראה לומר לפרש אלקפטן נקט ריחא אתי לו ביד מוכח דסבר ריחא מילת' רק הוא השיב דלאו משום הכי אבל לגבי ר"ש מ"מ מודה דריח' מלתא א"כ בצלאו באויר התנו' לאו גזה"כ הוא רק משום ריחא מילתא החמירה התורה בחטאת במשהו כמו שאנו מחמרינן בחמץ לענין ריחא מילתא, ומיושב קושית בה"ז דגמרא מסיק כיון דאיכא שירי מנחה פירש"י דאית בהם שמן הא במנחת חטאת לא הי' שמן ולרמב"ם רק בחטאת צריך שבירה וניחא עתה ריחא אית בי' גם בלא שמן כדאיתא בתוספות ע"ז בסוגיא ריחא מילתא והנה בבישל בתנור יש פוסקים דלא אמרינן ריחא מילתא דאין לו ריח חזק רק בצלי ויש לומר דוקא לענין זה שילך כל הריח לפטם דבר אחר בזה לא אמרינן ריחא מילתא אבל הכלי שנתפטם בו הגם שהכלי אח"כ אינו אוסר מ"מ מצד נותר משהו צריך הכלי בעצמו מו"ש וזה שקאמר רב"ח משום דמפעפע היינו ריחו מפעפע בכל הכלי ולא כמו שסבר התוספות ובזה אזלי קושי' התוספות דלא בפעפעו תוך הכלי קמיירי רק למעלה בעליונות הכלי משום ריחא ומסיק וטעמא מאי היינו מנ"ל להחמיר בדיעבד דהא רק לכתחלה סברינן ריחא מילתא והוה כמו משהו וזה רק בחטאת אבל בשאר איסורין וקדשים רק לכתחלה אסור כדפסק הרמב"ם והרי"ף והשו"ע, ומסיק דילפינן מקרא להחמיר בכלים בקדשים דגזה"כ הוא ולא משום דנקיון דנותר הוא דאם כן מאי שייך לומר בו חומר במו"ש מהזאה הא