התעוררות תשובה חלק א קצו

ומספר מהם אלא מספר מראשי האבות אצל עזרא שהשכילו בדברי תורה ומצאו כתוב בתורה שיעשו סוכות

ונראה לי לפרש בביצה כדמייתא לאחר שסיימו אמר להם לכו אכלו משמנים וגו' כתוב רש"י פסוק הוא בעזרא לאיזה צורך משמיענו רש"י זאת, וי"ל לפי מה דמסיק שם הש"ס ר"א דכעס על שרצו ללכת מבית המדרס לטעמיה שמחת יו"ט רשות או אוכל ושותה או יושב ושונה אם כן מותר לו להתענות כל היום ולפי מאי דמובא ברמ"א (סימן תקכ"ט) דמתענה ביו"ט אסור לבשל גם לאחרים אפילו על ידי עירוב תבשילין ואם כן היאך קאמר ושלחו מנות לאין נכון לו למי שלא הניח עירוב תבשילין משא"כ אותן שהניחו עירוב מותר להם לבשל ואמאי כיון שלדעתי' צריכים להתענות לכן מפרש רש"י דפסוק הוא בעזרא ודרשו חז"ל כן בדברי עזרא לטוב ובאמת הקדים הקדום תחלה לומר להם לכו אכלו משמנים ואל יתענו ומיושב לפ"ז גם כן כיון שלאחר שסיים צוה להם ר"א בפי' לכו אכלו משמנים ממילא מותר למי שהניח עירוב לבשל אבל קשה לפ"ז ר"א סותר עצמו כיון דסובר או יושב ושונה או אוכל ושותה והוא כבר ישב ושנה עמהם א"כ הי' לו ללמוד כל היום עמהם לכן פירש פסוק הוא בעזרא שר"א דרש להם בדרשותיו פסוק זה בעזרא ולפי תוספות ניחא דאפילו אי יושב ושונה כל היום מ"מ לא יתענה לגמרי אלא אוכלים סעודה קטנה כמו בחול

נלע"ד חידוש הלכה במתני' יומא אכל אוכלים שאינם ראוים לאכילה ושתה משקין שאינם ראוים לשתיה ושתה ציר או מורייס פטור. הרמב"ם נקט או שתה ציר או מורייס, וי"ל אילו אכל אוכל בשר המבאיש ואינו ראוי עוד לאכילה פטור ועוד שהוא מזיק לגוף ואם שתה עליו ציר או מורייס והוא לו לרפואה ולתענוג איצטומכא משקה עז וחריף לשתות עליו אחר מאכל כזה ונהנה ממנו הוה אמינא שהוא חייב ובפרט ציר או מורייס שבעצמם מאכלים הראוים המה לבטל בו קמ"ל אוכלים שאינם ראוים לאכילה ושתה בוי"ו המחבר ציר או מורייס אעפ"כ פטור

סי' קצ"ז בסוגיא מריקה ושטיפה., (זבחים צ"ה ע"ב) הברכת הזבח שאר אחרונים כולם תמהו על הרמב"ם שפסק שרק בחטאת בעי כלי חרס שבירה ולא בשאר קדשים אם כן היכי מוכח ומה שאמרו חז"ל התורה העידה של כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם והרמב"ם פסק כן בהלכות פסח ובמאכלות אסורות שאין קונים כלי חרס מגוי ויש ליישב תחלה נדקדק בברייתא שנינו אין לי אלא שבישל בו עירה לתוכו רותח מנין ת"ל בו ישבר פירש"י מדסמוך בו אצל ישבר ואין בו אלא בלוע ועל זה בעי רמי ב"ח צלאו באויר התנור מאי אבישול ובלוע קפ"ד רחמנא או אבישול בלא בלוע יש להסביר ספיקו כיון דכתיב בו שבבילוע בלבד נאסר ואשר תבושל למה לי אלא דאשמעינן בישול בלא בלוע ואין לומר דלא זו אף זו אשמעינן דבשני תיבות לא שייך לומר כן כדאיתא בתוספות ריש פ' האיש מקדש ומכש"כ לומר כן בקרא אבל יש לומר דווקא אבישול ובלוע יחד קפיד רחמנא וזה ספיקתו של רב"ח ופשיט לו רבא ממתני' אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח שכל אחד לבדו בעי שבירה, גם בלוע בלא בישול ואין לומר לא זו אף זו קאמר התנא ובשני בבות שייך לומר לא זו אף זו אינו לשיטת ר"ת שעירוי מבשל א"כ מאי אף זו הלא עירוי מבשל ממש כמו בישול והיינו הך ובפרט לרבינו שמואל שמבשל לגמרי יעוין בתוספות שם ועל כרחך צריך לומר כמו שאמר התוספות בתחלת הדיבור שהוה אמינא שדווקא הבשר בעצמו שממנו בולע צריך להתבשל בו ואשמעינן קרא אפילו בעירוי לבד ג"כ דינא הכי א"כ כיון דנחית לסברא זו דבבישול ועירוי אין צריך שבירה עד שיתבשל בו אותו בשר בעצמו שממנו בולע והוא כגזירת הכתוב בלי טעם אם כן יש לספק אולי בישול בלא בלוע ג"כ גזה"כ הוא שצריך שבירה וזה ספיקו אם בישול הבשר בו ובלוע שלו נאסר או בישול בלא בלוע ג"כ אסור (ולפ"ז יש לומר עוד סברא אם גם בישול ובלוע צריך אם אחד בישול בו בלא בלוע שצלאו באויר התנור ואחד לקח ועירה לתוכו אם כן הי' בו בכלי בישול ובלוע מ"מ אין צריך שבירה שצריך דווקא אותו בשר שמערה ממנו להתבשל בו ועל ידי בישול זה צריך לבלוע ממנו וכן מדויק לשון המתני' אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח היינו שניהם עשו זאת כל אחד דבר לבדו אעפ"כ צריך שבירה אם כן מוכח דבלוע בלא בישול ובישול בלא בלוע) אסור וע"ז השיב רמי ב"ח בלוע בלא בישול לא מבעיא לי כרש"י כיון דבלע והוה נותר והתורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דופיו לעולם וזה