התעוררות תשובה חלק א קצא

מיום ראשון ונראה דראשון עיקר עכ"ל

ויש לפרש כך ידוע מעיקרא בזמן שהמקדש קיים הי' מצפים כל יום למ"ד אם באו עדים עד שחשיכה קדשו יום למ"ד וביום ל"א הי' חול ואח"כ התקינו ב"ד שלא יהא מקבלין אלא עד המנחה ואם באו מן המנחה ולמעלה לא קידשו עוד באותו יום ומ"מ נוהגין קודש כל היום מדרבנן ולמחר הי' יו"ט דאורייתא ומשחרב בהמ"ק שלא הי' חשש מפני השיר וקרבן מוסף התקין רבי יוחנן בן זכאי שיהא מקבלים כל היום עד שחשיכה אם באו עדים ביום למ"ד והי' יום טוב מן התורה רק אמר והתקין גם כן שמנהג הראשון שכאשר אם יבואו עדים מן המנחה ולמעלה שנהגו שניהם קדושים ישאר כבתחלה רק החילוק שאז הי' רק יום ראשון דרבנן כיון שלא קבלו עדים ויום שני דאורייתא ועתה מקבלין כל היום ויום ראשון דאורייתא ושני מדרבנן (חוץ אם באמת לא באו עדים כל אותו היום אז הוא שני דאורייתא וזה הי' דבר רחוק מאוד מאוד כי מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר) (והנה זה פלוגתת רבינו אפרים ורי"ף שעתה אנו מקדשים עפ"י חשבון והוה כבאו עדים בשחרית וממילא אין שייכות ליום שני כלל וכיון שבקיאין בחשבון וכל ארץ ישראל ראוי לקביעת החודש הוה כל ארץ ישראל כבית וועד וקדשו בשחרית ואין שייכות ליום שני והרי"ף חולק והרמב"ן מיישב כיון שאירע לפעמים גם אחר החורבן שלא באו ביום למ"ד והי' נוהגין למ"ד קודש משום ספק דאורייתא שמא יבואו עדים ואם לא באו הי' יום ל"א וודאי קודש מדאורייתא וצריכין שני ימים לא זז זה ממקומו ומשום שמא יחזור לקלקולו תקנו חז"ל לעשות גם בא"י ובירושלים שני ימים לעולם וכן נוהגין ופסקינן כהרי"ף] והנה סברת רש"י כיון דאם לא באו עדים כל יום למ"ד או אחר התקנה אם באו מן המנחה ולמעלה הי' יום שני דאורייתא ורק בזה האופן נהגו אז שני הימים אם כן לא נפטר בברכת שהחיינו שבירך בראשון שהי' רק משום ספק או לכל היותר מדרבנן וברכת שהחיינו דרבנן לא פטר יום טוב דאורייתא עיין במג"א ואח"כ כשהתקין ריב"ז אחר החורבן שיהא מקבלין כל היום מ"מ תקן שתקנה ראשונה שהיתה כאשר באו עדים מן המנחה ולמעלה ויום שני קודש תשאר במקומה שינהגו אח"כ כמו אז אם כן תיקן שיהא הכל נשאר כמו שהי מאז יום טוב וכל השייך לו וכמו שאז הי' עיקר יום שני שנהגו כל אותו יום קודש מדרבנן ולמחר מדאורייתא כן ינהגו גם עתה שני ימים רק עתה ראשון דאורייתא הוא ויום השני מדרבנן ובירכו שהחיינו בו כן צריך להיות גם עתה לברך שהחיינו כמו שאנו נוהגים יו"ט שני של גליות הכל כמו בראשון וכמו מאז זה סברת רש"י ועל זה השיב הראב"י מ"מ נראה להדיא לעין כל שיום ראשון עיקר שמונין לכפור ולסוכות יום טוב לחשבון יום ראשון של ראש השנה ונראה לעין כל שראשון עיקר כאשר הוא עתה באמת ושני טפל אין לברך שהחיינו בליל שני דמה טעם תקנו שני ממש כמו בראשון שלא יזלזלו בו ויחשבו עי"ז כיון שמברכין שהחיינו שאולי השני הוא היו"ט באמת וזה לא שייך בר"ה שהרי נראה להדיא לפי מנין כפור וסכות שהראשון עיקר ולא הועיל בברכת שהחיינו בשני ומדויק בלשונו "ונראה" דראשון עיקר, אבל מה אעשה הגמי"י לא פירש כן והוא סבר שבאמת כל אלו רבותיי סוברים שגם בזמן הזה יום שני דאורייתא וממנו מונין וצריך להתענות יוהכ"פ מן התורה ביום י"א תשרי לחשבון יום א' של ראש השנה וקשה למה לא מצינו מדקדקים שיחמירו לעשות שני ימים כאשר כתבתי ובמצות קלות מזו מדקדקים מאוד

לכן נראה לע"ד במס' ר"ה דף כ"א ע"א איתא לוי איקלע לבבל בחד סר בתשרי אמר בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבא דמערבא אמרו לי' אסהיד אמר לא שמעתי מפי ב"ד מקודש והקשו בתוספות איך יניחם לאכול ויש כאן וודאי איסור כרת דאורייתא ותירצו תוס' וברשב"א שם דאתם אפי' שוגגים ומוטעים ולקביעותם של בני בבל יצאו ידי שמים רק אם נתברר להם טעותם צריכים לחזור כי בתר א"י גרירי והמה לא הי' צריכין להאמין ללוי וכבר תמה מאוד בטורי אבן חדא שמזידים ומוטעים זה קאי על ב"ד שקדשו החודש אבל לא על צבור שטעו ועוד לוי ידע האמת שטעו למה הניחם לאכול ולעבור על איסור כרת ועוד מאי הוה כי לא שמע מפי ב"ד מקודש מ"מ הוא וודאי ידע שביום ל"א יהי' ר"ח ורז"ה ובה"ג מפרשים שאולי חזרו ב"ד מקבועתם למפרע כהרמב"ם שסוברים בשיטת' ה' קידוש החודש או אולי חזרו ממחשבתם שחשבו לעברו יעוין שם.