התעוררות תשובה חלק א יח

זורה מבחוץ במניקה, והנה לכאורה גם על ר"מ תמות למה התירו לשלש נשים לשמש במוך ולהשחית זרע בידים ואי משום סכנה לא ישמש עמה כלל וכמו שאוסר בתשובת הרא"ש באמת באשה שיש אוטם ברחמה שזורה ע"י כן מבחוץ שאסר לשמש עמה כלל כל ימי חייה, וגם משום קצת עגון כגון בקטנה עד שתגדל ובמניקה עד אחר עבור ימי הנקה ובמעוברת עד אחר שתלד לא שייך להתיר דהא יכול עוד לישא אשה וע"כ צ"ל משום עיגון קצת דידה הפירו לה לדידה לעשות איסור זה לשמש במוך ואף שאיסור זה חמור כמעשה ער ואונן וקשה האיך התירו איסור זה החמור משום עגון קצת שהיא רק שתי שנים כל ימי הנקה אלא ע"כ דבר פשוט דמשמשת במוך אינו כלל לתא דמעשה ער ואונן אלא כל האיסור שמשחתת זרע שיכולה להתעבר ממנה ואותן שלש נשים שבלאו"ה אינם יכולין להתעבר ולהוליד זרע הראוי או כדי שלא תסתכן שרי והתשמיש הוה כדרך כל הארץ ולכן הקשה באמת ברשב"א ובריטב"א שקטנה קודם י"א שנים תהא שרי להשתמש במוך דבלאו"ה לא תתעבר וכל זה במוך דלאחר תשמיש אבל קודם תשמיש ר"ת באמת אוסר דאיסור חמור הוא כמטיל על עצים ואבנים ולא התירו לו האיסור ובפרט משום עגון דידה אלא לא ישמש עמה כלל, ורש"י שהתיר ע"כ צ"ל כיש"ש דגם במוך קודם התשמיש הוה כדרך כל הארץ ורק משום השחתת זרע שיכולה להתעבר הוא ולכן בנשים שאינן יכולות להתעבר שרי אבל באמת לר"ת קשה דסבר דקודם תשמיש באמת אסור משום איסורא דידיה האיך התיר ר"א (ודוחק לומר דמוך מבפנים גרוע יותר מזורה מבחוץ דהא אם זורה בחוץ ג"כ מטיל על עצים ואבנים) ועיגון לגביה לא שייך כלל ואין להתיר משום קצת עיגון דידה ולא תשמש ולא תהי' סכנה וע"כ צריכין לומר דמעשה ער ואונן רק שלא כדרכה הוה דלדידה יש לה צער מזה וכדפירש רש"י ויענה שלא כדרכה ואינה כדרך כל הארץ אבל אם משמש כדרך כל הארץ רק שמטיל זרע לחוץ הוה רק כמעשה ער ואונן כדמסיק הגמרא שם וסבר רבי אליעזר דאיסור זה התירו לו משום עיגון דידה ואפילו לבעל' התירו משום עיגון דידה (דאין לומר משום מצות עונה התירו דאם אסור הוא הדבר ואדעתא דהכי נשאת לו שתתעבר ותניק ויהא אסור לשמש עמה ממילא מעיקרא אינו מחויב בעינה היכא שיהא צריך לזרות מבחוץ) ורבנן פליגו גם על זה דגם זה אסור וי"ל דר"מ ור"א בהאי סברא פליגי ר"א סבר זורה מבחוץ עדיף דלכל הפחות התשמיש הוא כדרך כל הארץ רק הטלת זרע לא הוה כדרך כל הארץ, משא"כ במוך (ובפרט לפי מה דאיתא ברש"י נדה שממלאת כל אותו מקום במוך הוה גם התשמיש וגם הטלת זרע שלא כדרכה, ור"מ סבר מוך עדיף כיון שמטיל זרע מבפנים ולא מבחוץ) עכ"פ נשמע דר"ח סבר דאיסור זה הותר משום קצת עיגון דידה

ובארנו דלכל השיטות אין כאן איסור דער ואונן רק כל האיסור במוך משום שמשחתת זרע רק לר"ת במוך בשעת תשמיש אסיר להבעל משום דהוה כמטיל על עצים ואבנים ומהרשב"א וריטב"א מוכח דקטנה שאינה יכולה להתעבר יכולה ליתן מוך, מוכח דמקרי כדרך כל הארץ רק אי מותר מוך קודם תשמיש אין הכרע בדבריהם אי מקרי כדרך כל הארץ לכה"פ משמע מדבריהם ממש מעשה ער ואינן איננו ואפילו בגדר כמעשה ער ואונן איננו מוך לאחר תשמיש רק משום שמשחית זרע הראוי להתעבר, ורק במוך קודם תשמיש לר"ת הוה כמעשה ער ואונן דחכמים דר"א חולקין על ר"א ולא קאמרי שישמש במוך דאולי סבירי גם מוך הוה מעשה ער ואונן ובאמת אסור לשמש כלל מדשתקי ולא קאמרי עצה אחרת אבל איננו מוכרח דסבירא להו דגם מוך אסור

והנה בשו"ע לא הובא מכל זה ותמהו רבותינו האחרונים ז"ל אבל באמת אמרתי לפום ריהטא במוך אחר תשמיש כולם פה אחד להתיר כדהובא בב"י יו"ד (סימן קצ"ו) ובשו"ע שם וכל ראשונים זצ"ל וכדפסק בשו"ע שם דאשה ששמשה ולא תרצה להמתין ששה עונות תקנח בבגד נקי וגם תרחץ בחמין באותו מקום שתפלוט כל הזרע ורמ"א מסכים רק מטעם דאין אנו בקיאין בזה החמיר הרמ"א א"כ כולם מתירין במוך אחר תשמיש אבל באמת אינה ראית משם דהתם מיירי בראתה נדה אחר ששמשה וכן הועתק בשו"ע אשה ששמשה וראתה וכיון שראתה נדה ודאי עוד לא תתעבר מזה ואין בזה שום איסור השחתת זרע שראוי להתעבר, ואין לומר דגם בכתם דינא הכי ובעלת כתם יכולה להתעבר, זה אינו דהמחבר לא מביא בכתם חומרא שצריכה להמתין ששה עונות רק ברמ"א הובא זאת וברמ"א בלאו הכי לא סמך אזה משום דאין אנו בקיאין מ"מ לכה"פ מוכח דמוך אחר תשמיש לכ"ע האיסור רק משום שמשחתת זרע הראוי להתעבר ולא יותר ואין בו לתא דמעשה ער ואונן ויפה כתב ומחלק המג"א בהלכות יוהכ"פ אשה ששמשה תוך ג' ימים לא תרחץ