התעוררות תשובה חלק א קפח

הטעם דראו חכמז"ל אם יתקעו ויטלו עכשיו לולב מה שלא עשו מעולם כל זמן דאיכא ספק ועשו שני ימים ויבטלו מנהג קודם המקובל בכל ישראל יוכל לבוא מיני' הירוס ופקפוק על כל המצות ועל כל הקבלה וראו בזה למגדר מילתא שישאר כמו שהי' וכן אנו מחויבים לשמוע להם כיון שתיקנו וגזרו יהא מאיזה טעם שיהי'

והנה עיינתי בשו"ת מהר"ל חביב שרמז עליו המג"א בסימן תר"ג ומביא המהר"ל תשובת מהר"י בי רב ותוכן דבריו שהרמב"ם בפירושו למשנה בסנהדרין מביא דבר זה שיכולים לסמוך כל חכמי א"י ותלמידיהם לראש הישיבה ובחיבורו מסיים והדבר צריך הכרע וכדי שיסכימו דבריו בספר יד החזקה לפירושו במשניות לכן מפרש הרי בי רב שמה שמסיים הרמב"ם שהדבר צריך הכרע קאי אדלעיל מיני' ומביא דלא מצינו חולק על הרמב"ם ודעתו שגם הרי"ף סובר כן ומביא ראיי' מרשב"א שמביא דעת רמב"ם ליישב בסברתו קושיא חמורה בבבא קמא דף ט"ו ומסיים עוד שם שאין יכולים לקדש חודש ב"ד של ג' עד שהמה יהיו מורשים מסנהדרי גדולה לזה הגם שהב"ד של ג' סמוכים ועוד כיון שרב הלל וב"ד קדשו עד סוף כל הדורות כל החדשים שוב אין ב"ד יכול לבטל אלא א"כ גדול בחכמה ובמנין וזה לא יהא עד ביאת גואל צדק והרלב"ח חולק שמה שכתב הרמב"ם הדבר צריך הכרע היא כפשוטו אם יכולים חכמי א"י לסמוך וכיון שהרמב"ם לא הכריע מאן יכריע והדבר בספק ובחיבורו חזר מפירושו שכתב בילדותו ומהרי"ף אין ראיי' ורשב"א לא ראה וב"ד של שלשה יכולים לקדש חדשים ואין בדבר משום אין ב"ד יכול לבטל וכו' כי הלל וב"ד לא תקנו וקדשו רק אם לא יהא ב"ד סמוך אבל אם יהי' סמוכים אדעתא דהכי לא קדשו אלו תוכן דבריהם, ונחזי אנן לענ"ד הנה הרי"ף סבר כל שב"ד קבוע תוקעין בשופר בשבת אבל לא נהגו כמוהו אפילו תלמידיו וכל הראשונים וכל חכמי ישראל וכל ישראל כמותם זה יותר משש מאות שנה מימיו ומעשה רב כמוהו מכל ישראל וגדוליהם אין להרהר עוד אחריהם, ברם בב"ד סמוך וקבוע תליא בשיטות ובפירושם בסוגיא עיין לח"מ הלכות שופר בזה והרמב"ם פסק בהלכות שופר וכתב כן בפירוש בה' שמטה ויובל שרק בב"ד שקדשו החודש תוקעים מ"מ יש לומר שעכשיו שבקיאין בחשבון וכל ב"ד סמוך בארץ ישראל מקרי ב"ד שקדשו בו את החודש כדאיתא בכ"מ שם הטעם בשאר ב"ד הגם שסמוכים אין תוקעין משום ספק אצלם אם קדשו ויהא היום ר"ה ולפי החשבון אין ספק עוד אימתי ר"ה והנה לר"י בי רב שאין יכולים הנסמכים לקדש החודש כיון שחין להם רשות מסנהדרין או מפני שאין ב"ד יכול לבטל וכו' מ"מ בהא אעפ"כ מקרי כל ב"ד סמוך וקבוע בא"י ב"ד שקדשו בו החודש דזיל בתר טעמא שב"ד שקדשו תוקעים משום שבקיאים ויודעים שעתה הוא ר"ה וכיון שעתה הכל יודעים ואין ספק דינם כב"ד שקדשו החודש כדאיתא בכ"מ משא"כ לשיטת הרי"ף דסבר שאפילו בב"ד שלא קדשו החודש תוקעין והיכא דסמוכים המה הלא בזה לא מצינו בפירוש שחולקים שאר הפוסקים עליו אולי יודו לזה לרי"ף דזה תליא בפירוש הגמרא שם, ולר"ל חביב זצ"ל שסבר שיכולים הנסמכים אם המה ג' לקדש החודש לפ"ז לסברת הכ"מ פשיטא שיכולים לתקוע בכל ב"ד שלה' [שקדשו[ רק מסיי' שהדב' עומד בספ' וכבר כתבנו שספק דאורייתא לא דחינן מקמי ספק דרבנן ואולי מועיל הסמיכה ומחויבים מן התורה לתקוע ואם אולי לא יועיל הסמיכה אז אסור מן התורה לתקוע כאשר אנו מחיובים מן התורה לשמוע לתקנת גדר חכמים מ"מ כיון שהוא ספק נידון כספיקו להקל ככל ספק דרבנן ולענין תקיעה הוה ספיקא דאורייתא ולהחמיר ובכזה מותר ורשאי להביא עצמו לידי ספק דרבנן כדי להביא לידי מצוה דאורייתא רק דבר תמוה אני רואה שמהר"י בי רב ומהרל"ח לא עוררו גם בזה במה שעוררו שם לכמה דברים יועיל הסמיכה ולא עוררו גם על התקיעות נראה טעמם דמהר"י בי רב אזיל לשיטתו שאין רשאים לקדש החודש ולא סבר כהא דכ"מ דעתה דבקיאין הוה הכל כב"ד שקדשו החודש. וגם מהרל"ח אולי תפס שיטת הרמב"ם דווקא בב"ד שקדשו החודש תוקעים וגם כן לא סבירא כ"כמ דעתה כל ב"ד הוא כב"ד שקדשו בו את החודש וכיון שמשום ספק אם מועיל סמיכתם לא יקדשו החודש שלח להביא לידי ספיקות וספיקי ספיקות בעניני דאורייתא ואיסורים חמורים כדאיתא שם לכן לדברי שניהם לא יועיל לענין תקיעה מ"מ לדברי הכ"מ יועיל וכל זה כתבתי להערה עד יערה רוח הקודש ממרום עלינו וחכמי הדור יכריעו בכל לטוב ומוטב אמן.