התעוררות תשובה חלק א קפו

ירצו לכוף עדה זו תחת ממשלת עדה זו הוה טעמם משום פירוד ובוודאי לא יצאו כי תכלית עירוב הוא שיהא שותפות עריבה ונוחה כנלע"ד

ומה שמביא הקובץ ראיי' מהטו"ז (סימן שס"ח סעיף ד') שכתב שיחמיר לעשות בכל ע"ש עירוב חוץ מזה של בהכ"נ כוונתו דאם מחמיר לעשות עירוב בביתו הוה שני עירובים אחד בביתו ואחד בבהכנ"ס דמשמע מטו"ז דזה לא יזיק דהרי כתב שיחמיר להניח גם עירוב בביתו בכל ערב שבת המעיין בטו"ז יראה להדיא שכתב דהרוצה לעשות על צד היותר טוב יערב משלו ע"י זיכוי אחר ובזה לא חיישינן מוכח שעושה כל זאת שמא נתקלקל העירוב בבהכ"נ שאינם יוצאים עוד בו כאשר כתב בתחלת דיבור וז"ל שרוב פעמים שמצה של עירוב מתעפשת ומתקלקלת מאורך הזמן ואינו ראוי לאכילה כלל והוה כלה לגמרי עכ"ל וגם מסיים שלא יברך כיון שיש בבהכ"נ מצת העירוב וכוונתו אולי לא נתקלקל מוכח דהטו"ז כתב דיחמיר לערב הוא משום חשש שנתקלקל העירוב בבהכנ"ס ואין יוצא בו ואז ממילא אין שני עירובים ולא יברך על שלו דילמא לא נתקלקל ויוצאים בבהכנ"ס והשני איננו

ובנידון דידן יוכל לתקן ביניהם שע"ש זו יערבו רק הספרדים ובע"ש האחר רק האשכנזים אבל יען בזה חשש שמא ישכחו יתקנו שבכל רבע או חצי שנה ישנו סדרם שעד הזמן ההוא כגון עד ר"ח ניסן יונח בבהכנ"ס דספרדים ומאז עד ר"ח תשרי בבהכנ"ס דאשכנזים ואז כל העם על מקומו יבוא בשלום, ומה שמסיים בהפלאה וכן בבית שבין שתי מבואות דמערב עם כל אחד צל"ע דהוא מותר עם שתיהם אבל בני מבוי זה אסורים עם בני מבוי השני' היכא שהמה לא השתתפו יחד וגם מה שכתב מרמ"א איננו מובן לי כוונתו

סי' קפ"ז שאלה אם יש מקום להמציא היתר שיוכלו לתקוע בר"ה שחל בשבת וכן מי שתקע בשבת אם קיים מצוה או לא וממילא אם מקיים המצוה יצא בברכת שהחיינו ואין צריך לברך ביום שני שהחיינו למנהג ספרדים כרבינו המחבר דאין מברכים ביום שני שהחיינו כיון שברכו בראשון

תשובה הנה תנן פרק ד' דר"ה יו"ט של ראש השנה שחל בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה ומסיק בגמרא דמדאורייתא משרי שרי ורבנן הוא דגזור וכדרבה שמא יעבירנו והנה שיטת רש"י דדווקא בב"ד הגדול של ע"א היו תוקעין בירושלים ואח"כ כשחרב בהמק"ד התקין רבי יוחנן בן זכאי שיהא תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד ופירש רש"י ב"ד של כ"ג ובכל מקום שיש ב"ד של כ"ג תוקעין וכן הוא בתוספות שם בד"ה אבל לא במדינה שבכל בתי דינין תוקעין, והא דאמרינן לקמן שאין תוקעין אלא בב"ד שקדשו בו את החודש אתיא כר' אליעזר דסבר לא תקן ריב"ז אלא ביבנה בלבד היינו מקום שהי' שם סנהדרי גדולה אחר החרבן וקדשו את החודש והא דלא מפרש רש"י הא דבב"ד שקדשו בו את החודש מיירי בכל מקום שיש בו ב"ד ואפילו ב"ד של שלשה סמוכים אבל דווקא רק אצל אותן שקדשו החודש ואתיא מימרא זו ככולי עלמא ולא צריך לדחוקי ולוקמי דווקא כר' אליעזר וכדאיתא באמת בר"ן עיי"ש, יש לומר טעמא דסבר רש"י דהוה לי' לומר כל מקום שיש בו הב"ד בה"א הידיעה דקאי על ב"ד ידוע היינו שקדשו בו את החודש לכן מוקים ורש"י בב"ד שקדשו בו את החודש אתיא כר' אליעזר והנה שיטת הרמב"ם גם כן שדווקא אצל ב"ד שקדשו החודש היינו אצל סנהדרי גדולה (הגם שקידוש החודש בשלשה מ"מ דווקא סמוכים בעינן ובזמן דאיכא סמוכים בלי ספק הי' סנהדרי גדולה והמה קדשו החודש רק די הי' אם שלשה מהם חקרו ודרשו העדים וקדשו החודש או שנתנו רשות לאיזה ב"ד סמוכים לזה) ופסק דבזמן הזה כל מקום שיש שם ב"ד סמוך תוקעין, והקשה הה"מ הלא רבינו פסק דווקא בב"ד שקדשו בו את החודש ומתרץ שפיר טעמא דבעי ב"ד שקדשו בו את החודש יען המה בקיאים ויודעים בוודאי שהיום יו"ט וודאי ובזמן הזה דידעינן בקיבועא דירחא הכל א"כ כל ב"ד הוי כבי ב"ד שקדשו בו את החודש תו מקשי הה"מ הא כתב רבינו דבעי ב"ד סמוך ובזמן הזה ליכא סמוכים ומתרץ דקאי כל זמן שהיו סמוכים דעד אביי ורבא היו סמוכים וקדשו על פי ראיי' כדאיתא ברמב"ם ה' קידוש החודש ועי"ל שהרמב"ם בהלכות סנהדרין כתב שאם יסכימו ויסמכו כל חכמי א"י לאחד שהוא ראוי ומופלא ויסמכו אותו אזי הוא מוסמך ויש לו דין סמוך כמו ממרע"ה והוא יכול להסמיך