התעוררות תשובה חלק א קפה

זקוק לה משא"כ ר' הונא ור' חסדא דסברו מותר להשתמש לאורה שפיר י"ל דטעמייהו משום דסברו דכבתה זקוק ויש לחוש שיפשע ולא יתקן משום דסברי דמותר להשתמש לאורה

סי' קפ"ו שאלה בעיר שיש שם אשכנזים וספרדים וכל אחד מניח השיתוף בערב שבת שהיא גם כן פת של עירוב חצירות כמובא ברמ"א (סימן שס"ו) מנהג זה, בביהכ"נ שלו אי שפיר דמי למיעבד הכי או לא

תשובה הנה דבר זה הובא בחכם צבי תשובה קי"ב והאריך שם ודעתו שבטל עי"ז תורת עירוב לגמרי וברכה לבטלה מברכים ועוברים על שבות שבת בהוצאה ע"י עירוב זה וחילי' דידי' מה אם עירוב אחד שמחלקים בשני כלים בבית אחד פסול מכש"כ אם חלוק בשני בתים, והנה בחידושי הפלאה הנדפס במונקאנוש דף כ"ז ע"ב בד"ה ראיתי כתב וז"ל ותמהני דמאי מזיק שני עירובין מי יתן והי' שותפין בכל בית ובית וחולק עירובו היינו שאין שיעור עירוב בכל אחד ואחד תדע דבשיתוף ועירוב כ' רמ"א דהוה ברכה לבטלה ולא כתב חשש דחולק עירובו וכן בבית שבין שתי מבואות מערב עם כל אחד עכ"ל. והנה בספר הקובץ על הרמב"ם פ"א מה' עירובין הלכה י"ח כתב בשם מקור ברוך כיון שבכל בהכנ"ס מזכין לכל בני עיר ולא רק לאותן בעלי בתים של בהכנ"ס זו מהני ומועיל, וכן לענ"ד מסתבר וכן משמע מרמב"ם שם דכתב בהלכה ו' וז"ל ומהו הוא העירוב הזה הוא שיתערבו במאכל אחד שמניחים אותו מערב שבת כלומר שכולנו מעורבים ואוכל אחד לכולנו ואין כל אחד ממנו חולק רשות לחבירו אלא כשם שיד כולנו שוה במקום הזה שנשאר לכולנו כך יד כולנו שוה בכל מקום שאחז כל אחד לעצמו והרי כולנו רשות אחד ובמעשה הזה לא יבואו לטעות ולדמות שמותר להוציא ולהכניס מרה"י לרה"ר עכ"ל הרי כתב להדיא כשם שיד כולנו שוה במקום זה שנשאר המקום שייך לכולנו כן יד כל אדם שוה בכל מקום שאחז לעצמו נראה דמכש"כ שבכל מקום שיש פת שמשותפין בו כולם בפירוש בוודאי מועיל ובפרט אם הי' משתתפין כל העיר יחד והי' מניחים בכל בית פת עירוב שמועיל בוודאי והוא מכש"כ דאם הניחו בבית אחד עי"ז כל רשות שאחז כל אחד לעצמו הוה לכולם, מכש"כ אם הניחו בכל בית ובית פת המשותף מכולם, כן הסברא נוטה אבל מ"מ קשה מאוד על זה הרי בגמרא אמרינן בפירוש דאם חלק העירוב בשתי כלים אפילו בבית אחד אסור והרי בכל הפת של כל כלי וכלי מעורבים כולם יחד הן מה שמונח בכלי זה הן מה שמונח בכלי השני וכולם בשניהם משותפים בו אעפ"כ אסור בשני כלים אפילו בבית אחד מכש"כ בשני בתים וכן הוא בריטב"א שם דף מ"ח ע"ב דשני בתים מכש"כ הוא דאסור משני כלים בבית אחד, וסברת הפלאה לחלק היכא דאין בכל כלי שיעור עירוב קשה דמאיזה טעם וסברא לחלק כיון דכולם משותפים בשני הכלים לחלק בין יש בכל אחד שיעור עירוב או לא

מ"מ על עיקר סברת מקור ברוך דהוא מסתברא מאוד ושלא יהא מוקשה ונגד הגמרא יש לומר דדווקא אם מניח בשני כלים פסול כיון דכל עירוב הוא תכליתו שיהא משותפים יחד כאחת ושותפות עריבה ונוחה ושלא יקפיד אם אחד יאכל אותה דלכן המקפיד על עירובו פסול כדפסקינן לכן אם מחלק אותו בשני כלים נראה כאלו קפידא ופירוד ביניהם לכן באמת אם אין מספיק כלי אחד והניחה בשני כלים כשר אבל צריך בית אחד דבמה שמחלק בשני בתים נראה כפירוד ביניהם אבל אם יש להדיא טעם הגון למה מניחים אותו בשני בתים שנראה שלא משום קפידא ופירוד עושים כן שרי וכיון שמניחים בבהכנ"ס כולם שלא תשתכח תורת עירוב שפיר דמי, והנה קשה לסמוך על זה על סברא שלא מצינו לא בשום פוסקים ראשונים ואחרונים ופשטיות הגמרא הוא להדיא נגד זה קשה להקל בדבר שאם העירוב פסול מחללים בכל שבת ושבת לאלפים ורבבות פעמים באיסור שבות הוצאה ומה גם בדבר שאין בו הפסד אם יניחו רק בבהכנ"ס אחד וכן ראיתי בשערי תשובה סימן שס"ו סעיף ד' שמביא דברי המקור ברוך וכתב שסברותיו אינן מוכרחות ושכן נהגו בכל הקהילות להניח העירוב רק בבהכ"נ הגדולה וכן ראיתי נוהג בעיר מולדתי וכן נהגו אבותי רבותינו זצ"ל ומכש"כ בזו הקהלה שאנו דנים עליה שבכיוון רוצים האשכנזים והספרדים כל אחד להניח עירוב לעצמו כדי שיהא כל אחד לעצמו לעדה מיוחדת ולא