התעוררות תשובה חלק א קפג

סי' קפ"ה בענין הדלקת נגר חנוכה למהדרין ומהדרין מן המהדרין האיך עיקר להלכה הנה עורר כבר הטו"ז בסי' תרע"א שיש חידוש הספרדים נוהגים כתוספות שמהדרין מן המהדרין שמוסיפין בכל לילה נר אחד אינם נוהגים הידור הראשון רק הבעל הבית לבד מדליק וכן פסק המחבר והאשכנזים נוהגים כרמב"ם שגם המהדרין מן המהדרין עושין הידור ראשון שכל אחד מדליק ומוסיף והולך כדאיתא ברמ"א והנה לדידן ניחא לכו"ע כיון שאנו מדליקין בפני' ממש א"כ כל אחד ואחד יכול להעמיד כרותיו במקום מיוחד והוי היכר בנרות כמה ימי חנוכה הם כדאיתא ברמ"א שם שיזהיר כל אחד להעמיד ברותיו במקום מיוחד אבל לרמב"ם קשה למה לא חייש לסברת התוספות וסבר שמהת"ה עושין גם הידור ראשון א"כ לא הוי היכר כמה ימים הנכנסים וכמה היוצאים ונראה ליישב הרמב"ם בפשיטות דהרמב"ם כתב בהלכות חנוכה דאם בני בית עשרה המה הבעל בית מדליק בלילה הראשונה עשרה נרות כנגד בני הבית ובליל ב' עשרים ובליל ג' שלושים ובליל שמיני שמנים א"כ שפיר הוי היכר כמה ימים היוצאים כיון שבלילה ראשון מדליק עשרה ובליל ב' עשרים ומוסיף תמיד כל הלילה עד שמונים א"ם שפיר הוי היכר ולילה הראשונה הכל יודע שהוא לילה הראשונה כי ההיכר אינו צריך אלא לידע כמה ימיה הנכנסים וכמה ימים היוצאים וי"ל שדקדק הרמב"ם מהגמרא שבעל הבית מדליק בעד כולם דזה לשון הגמרא מהמ"ה בית שמאי אומרים לילה ראשון מדליק שמנה וכו' ובית הלל אומרים מדליק אחד ונקט מדליק לשון יחיד ואי מהמ"ה עושין גם הידור ראשון וכסברת התוספות שכל אחד מדליק ה"ה מהמהד' לו לומר בלילה הראשון מדליקים בלשון רבים ומזה דקדק הרמב"ם שבעל הבית מדליק בעד כולם ומהמ"ה להוסיף בכל לילם כנגד כולם וכן משמע מלשון הברייתא דקאמר המהדרין כר לכל אחד ואחד ולא קאמר מדליק בל אחד ואחד משמע כרמב"ם ז"ל דבע"ה מדליק בעד כל אחד ואחד וכן משמע מלשון רב הונא כר שיש לה שתי פיות עולם' לשני בני אדם ולא קאמר מדליקין בה שני בני אדם וכן מהא דקאמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתולות וכפה עליה כלי עולה' לכמה בני אדם ולא קאמר מדליקין בו כמה בני חדם וכן משמע מרש"י ז"ל שסבר כרמב"ם ז"ל שמפרש על הא דעולה לשני בני אדם בד"ה שני פיות ובסוף הדבור וז"ל למהדרין נשעושין' נר לכל אחד ואחד ולא קאמר למהדרין שמדליקין כל אחד ואחד והנה בתוס' דף כ"א ע"ב בד"ה מצוה להניח אל פתח ביתו כתבו שמי שדר בחדר בפנים ואין פתח חדרו לר"ה מניח על פתח חצר מבחוץ וקשה קצת לתוספ' דסברי דצריך היכר בנרות כמה המה ימי חנוכה א"כ בנר אחד שיש לה שתי פיות אם מדליקין בו שנים בליל ראשון הלא יטעו לחשוב שליל שניה היא וצ"ל דהעוברים ושבים יודעים שדרים בחצר הזה ב' בני אדם ויאמרו ששנים הדליקו בו אבל קצת קשה לתוס' דאיתא בברייתא אם הי' דר בעלייה מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים לרש"י ניחא דסבר דאם אין חדרו פתוח לר"ה מניח בפתח חדרו בחצר ואין רואים כרו העוברים ושבים בשוק טוב יותר להניחו בחלון הסמוך לר"ה כדי שיראו אותו בשוק אבל לתוס' דגם הדר בפנים מניחו בפתח חצרי מבחוץ א"כ למה הדר בעלייה ידליק בחלון וצ"ל כיון שגם בחלון רואין אותו העוברים ושבים ממרחק לא הטריחוהו כולי האי ותמיה לי לרבינו המחבר שכתב שמהמ"ה רק הבעל הבית מוסיף והולך וכתב אפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו ייתר וזה לא כשיטת הרמב"ם רק כשיטת התוספות. והנה שם בגמרא דף כ"א ע"ב איתא דחד מ"ד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסים פירש"י העתידים לבא וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאים ופירש"י שיצאו כבר וזה שהוא עומד בו נמנה עם היוצאין עכ"ל ותמוה למה לבית שמאי היה יום ראשון נמנה עם ימים הנכנסים ולבית הלל יום ראשון נמנה ליום שיצא כבר ובליל שני מדליק שנים כאלו כבר יצאו שני ימים ויש ליישב הא הלכה הדלקה עושה מצוה וכבתה אין זקוק לה א"כ כיון שהדליק כבר יצא ביום ראשון עיקר מצות הדלקת נר חנוכה לכן נמנה לענין מצות הדלקה ליום שיצא אבל בית שמאי יש לומר שסבור כבתה זקוק לה א"כ הגם שהדליק לא קיים עדיין מצות הדלקה עד שהוא דולק והולך זמן שיעורו א"כ בשעת הדלקה נמנה עוד עם ימים הנכנסים עד שידליק כל שיעורו ובאמת הלכה כבית הלל והלכה כבתה אין זקוק לה