התעוררות תשובה חלק א קפב

היא (ולא צריך סימן מובהק או טביעת עין כי סתמא דמילתא כל אחד בחזקתו במקום שהניח אותו שם הוא ומחשש אולי נתחלף שהוא רק חששא דרבנן די בסימן אחד אמצעי כי"ל) אבל במקדש שבאו לאלפים מישראל שעלו לרגל ואפילו אי הי' לו סימן וטביעת עין מ"מ הי' עבור היום עד שכל אחד ואחד יבקש בין רבבות לולבים עד שיכיר וימצא את שלו לכן הי' מלמדין לומר שכל מי שיבוא לולבי לידו יהא לו במתנה ולא התקינו כן ליתר שאת בבהכנ"ס כי חביב לכל אחד במה שקנה ובחר אותו לעצמו

הערה דף מ"ה ע"א על קושית הגמרא וכי ליבשן הוא צריך פירש"י ויבש "פסול" הוא נראה בעליל דסבר רש"י אם נאבד מראה ירקות שלו שגם שאיננו נפרך בצפורן פסול הוא דביום אחד מערב שבת עד שבת לא נתיבשו הלולבים כל כך עד שיהי' נפרכים בצפורן כמובן

סי' קפ"ד אם חייבין בירושלים בלולב כל שבעה מן התורה ובהא דערבה יסוד נביאים היא

סוכה מ"ד ע"א ר"י אמר יסוד נביאים הוא ריב"ל סבר מנהג נביאים כפי הנראה ומוכח מרש"י אי יסוד נביאים הוא ולפי מאי דמסיק הגמרא אליבא דרבי יוחנן דסבר יסור נביאים הוא היינו ששכחום וחזרו ויסדום אם כן הלכה למשה מסיני היא ערבה שנשכח וחזרו ויסדו ולריב"ל דאמר מנהג נביאים הנביאים אחרונים בימי הבית הנהיגו שיטלו אותו בגבולין כל ישראל ואיננו זכר למקדש (כי דוחק לומר כי כן תקנו בבבל קודם שנבנה בית שני לזכר למקדש) ומסיק הש"ס שם לרבי יוחנן הוא הלכה למשה מסיני במקדש ושכחו וחזרו ויסדום וגם בגבולין יסדו הנביאים אותו והכל משמע גם בזמן הבית וכן משמע ברש"י דף מ"ג ע"ב בד"ה האידנא נמי. (ותמוה שם על רש"י דף מ"ד ע"א בד"ה וחזרו וז"ל נביאים אחרונים ויסדום על פי הדבור הא תורה לא בשמים הוא ומשו"ת לא רצה הקב"ה לומר ליהושע בן נון שבעת אלפים הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה כדאיתא בגמרא וצ"ל לא עפ"י הדבור תקנוה רק כי המה ידעו ההלכה ונשכח בימי גלות בבל וכשחזר הבית לבנותו הזכירו זו הלכה להם מן השמים וצ"ע) והנה מלשון הגמרא אין ראיי' דערבה בגבולין משום זכר למקדש הוא מלשון דקאמר דלא עבדינן שבעה זכר למקדש די"ל הא דעשינן רק יום אחד באמת אין משום זכר למקדש רק יסוד או מנהג נביאים הוא, ומלשון הרמב"ם בפרק ז' מהלכות לולב הלכה כ"ב משמע דנביאים תקנוה משום זכר למקדש וצ"ל כאשר כתבנו דבגלות בבל תקנו כן ולפ"ז כאשר נבנה הבית השני פסק מנהג זה כיון דנהג במקדש כדאיתא לרמב"ם שם הלכה ט"ו דכשיבנה בהמק"ד לא יטלו עוד לולב כל שבעה חוץ למקדש כיון דאינה אלא משום זכר למקדש וכבר נבנה בהמק"ד וצ"ל בחרבן בית שני חזר מנהג זה למקומו לזכר למקדש

כבר כתבנו במקום אחר בענין לולב כל שבעה שלרמב"ם שמפרש במקדש הי' תוקעין היינו בירושלים כולו שסבר כל ירושלים קרוי מקדש א"כ לולב מן התורה בירושלים כל שבעה כי כל ירושלים בכלל מקדש הוא ואמרנו אולי כיון דילפינן מקרא ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים "לפני ה'' אינו קרוי רק מקדש וכן משמע מרמב"ם בה' שופר כתב דבשבת תקעו בירושלים ובפ' ז' מהלכות לולב כתב "דבמקדש" היו ניטלין כל שבעה דכתיב ושמחתם לפני ה"א שבעת ימים ולא קאמר בירושלים היו נוטלין אבל זה אינו דהא מקרא מפורש הוא ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך דקאי על מעשר שני הנאכל דווקא בירושלים מוכח דכל ירושלים מקרי לפני ה', אבל ראיתי בירושלמי פרק לולב הגזול על מתני' בראשונה הי' הלולב ניטל במקדש שקאמר וז"ל ושמחתם לפני ה"א שבעת ימים "בירושלים" משמע בכל ירושלים חייב מן התורה כל שבעה וכן נראה מרשב"א סוכה (דף מ"ג ע"א) בד"ה והיינו טעמא דשופר באמצע הדבור וז"ל ובדין הוא דמצי פריך דשאר ימים נמי לידחי שבת במקדש שהוא מן התורה וליתקן לי' בביתי' עכ"ל וקשה מאי קאמר יתקנו ליטלו בביתו בשאר ימים הא בביתו אינו חיוב ולא מצוה רק במקדש גופא אלא מוכח מדבריו דכל ירושלים קרוי מקדש וחייב בלולב ולפ"ז לפי מה דפסקינן קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל עיין רמב"ם פרק ו' מה' בית הבחירה הלכה ט"ו והלכה ט"ז חייב בלולב בירושלים כל שבעה מן התורה דירושלי' בכלל קדושת המקדש היא.