התעוררות תשובה חלק א קפ

אין דוחה שבת ולא טומאה רק הקרבה והוא רוצה להוכיח דבנין מזבח דוחה טומאה ויש לפקפק עליו מהא דבמ' ר"ה וסוכה דף מ"א דמקשה דאיבני בחמיס' ופשיטא דקאי רק על המזבח דהלא אי אפשר לבנות בית המקדש כולו בין לילה וצ"ל דאתיא כמ"ד קדשה לע"ל ומקריבין אע"פ שאין בית והקשה רש"י שם ובתוספות שבועות דף י"ג ע"ב הא אין בונים מקדש בלילה וביום טוב יעוין שם ומתרצים שם יעוין שם ואי מזבח נבנה ביום טוב ובשבת כדאיתא בשו"ת מהרי"א שם מאי קושין הלא להקריב עומר צריכין רק מזבח וזה מותר לבנות ביו"ט אלא מוכח דלא כדבריו וכן לפי תירוצם שירד משוכלל מלמעלה יש לומר דקאי יש הבית כולו עם המזבח ואין סתירה משם, שוב מביא ראיי' דהחשמונאים שלא הי' להם שמן מפני הטומאה בנו מזבח בטומאה יעוין בדבריו בארוכה אבל לדברי ר"ן דלכן שהו שמונה ימים ד' בהליכה וד' ימים בחזרה ממקום שהי' להם שמן טהור, י"ל דהי' גם טהורים ביניהם רק שמן טהור לא הי' להם או זיתים טהורים בירושלים לעשות מהם שמן ואין ראיי' לפ"ז מחשמונאים וקול

סי' קפ"ב פלפול וסברא בסוף מס' ע"ז כדין טבילת והכשר כלים

הש"ך מביא בשם הלבוש אפילו לשיטת הסוברים אם לקח כלי מן הגוי וטבלו קודם הכשרו דלא עלתה לו טבילה מ"מ אם אינו משתמש בו רק צונן שמותר בלא הכשר כלים עלתה לו טבילה והוא תמוה כיון דהבליעת האיסור עוד בתוכו א"כ הוי לי' כטובל ושרץ בידו, וודאי אם טובל אותה לאחר מעל"ע שכבר נפגם האיסור בו ולא הוי עוד שרץ בתוכו יפה כתב שעלתה לו טבילה כיון דההכשר אח"כ אינו רק מדרבנן משום גזירת בת יומא, וזה אתי שפיר אם נאמר כשיטה זו שסוברת שהאיסור הבליע בו נפגם משא"כ לשיטת הרא"ה שסובר שהאיסור הבליע בו איננו פגום רק אם מבשל בהכלי נותן טעם פגום בהתבשיל א"כ השרץ עודנו בכלי והאיך עלתה לו טבילה

ואולי סברת הלבוש כשיטת התוס' דהא דלא מועיל טבילה קודם ההכשר משום גזירה דאם נאמר דמותר להשתמש בו בטבילה זו יתיר להשתמש בו בלי הכשר וכיון דהוא יודע דאינו רשאי להשתמש בו רק בצונן ממילא לא ישתמש בו חמין רק ע"י הכשר

והנה בגמרא מביא וכולן שהשתמש בו היינו בקונה כלי נכרים מן הגוים] עד שלא יטביל ולא יגעיל תני חדא אסור ותני חדא מותר, ומפרש מ"ד אסור ס' נותן טעם לפגם אסור ומ"ד מותר ס"ל נוט"ל מותר, והא דלא מתרץ הומרא שתי ברייתות כהלכתא דסברו נוט"ל מותר והא דתני אסור כשהוא בן יומו, וצ"ל דמכאן ראיי' שסתם כלי נכרים אינו בן יומו והברייתא נקט הלוקח כלי מן הנכרי בסתם מיירי

הנה בגמרא הקשה הכא תנן השפוד והאסכלה מלבנן באור ובזבחים תנן השפוד והאסכלה מגעילן ברותחין ומתרץ התם התירא בלע והכא איסורא בלע ויש להסביר הדבר כן, דהנה איתא במס' חולין דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא ופירשו המפורשים כיון דאיקלש וטעמא ע"י נטבנ"ט לא יוכל עוד לחול עליו שם איסור, משא"כ בנטבנ"ט דאיסורא אסור משום שהי' עליו שם איסור מעיקרא, והנה הא דלא מהני לכלי שנשתמש באור הגעלה הטעם משום שעל ידי האור בולע יותר וכאיסורו כך הכשירו וכבולעו כך פולטו, והנה כלי שנשתמש באור אם הגעילו אותה מה שנשתייר עוד בו מפני שלא יצא הכל בהגעלה משום שנשתמשו באור שהוא חם יותר זה דבר מועט הוא וכבר איקלש ולא יוכל לחול עליו עוד שם איסור לכן דבר שנבלע בו היתר כמו קדשים סגי בהגעלה אבל יש לדחות זה דאינו דומה לדגים שעלו בקערה דהתם הנטבנ"ט איקלש טעמי' לגמרי אבל הכא הבליעה הנותרת בהכלי ולא יצא בהגעלה מפני שנשתמש בהאור אם גם מועט הוא מ"מ הוא עיקר טעמי' של דבר ולא איקלש ויש ליישב בשנסביר תחלה שיטת התוספות דסברו הא דתנינן דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח אפי' אם נפרש דווקא עלו אבל נתבשלו אסור אבל בשלשה נותני טעם גם נתבשלו מותר כגון שבשר נתן טעם בקדירה והקדירה במים שנתבשלו בו ואח"כ חזרו המים ונתנו טעם בהקדירה ומותר לכתחלה באופן זה להגעיל כלי חמץ קודם זמן איסורו דעדיין חמץ היתר הוא והוי ג' נותני טעם, וישנם ראשונים שחולקים