התעוררות תשובה חלק א קעט

קדשה לע"ל דוקא שאר ארץ ישראל אבל לא מקדש וירושלים כן הוא כוונת הראב"ד, וקשה לי מאוד ע"ז הא רבי יוחנן סבר המעלה בזמן הזה חייב ור"ל פוטר וקאמר הש"ס דטעמא דר"י דסבר קדשה לע"ל ור"ל סבר לא קדשה לע"ל ובפלוגתא דתנאי דר"א ור"י אם כן לראב"ד רבי יוחנן כמאן סבר כיון דאפילו להראב"ד המ"ד דסב' קדש' לעתי' לבא מודה דמקדש לא קדשה אם כן אינו ראוי לבוא לאוהל מועד ופטור המעלה בחוץ ולמה סבר ר' יוחנן דחייב: וחולק על כל התנאים ואם תאמר דר' יוחנן אעפ"כ מסברת עצמו סובר דקדושת המקדש קדשה גם לע"ל וחולק על כל התנאים דלא סברו כן לשיטת ראב"ד אם כן האיך תליא הגמרא רבי יוחנן ור"ל בפלוגתא דתנאי כיון דר' יוחנן חולק על כל התנאים ועוד למה פסק באמת הראב"ד דלא כר' יוחנן הא ככל מסור ר"י ור"ל הלכה כר"י וגם הלכתא למשיחא איננו דיש נפקא מיני' לזמן הזה לענין מעלה בחוץ, והנה לראב"ד דמתני' אם אין מקדש ירקב אתיא כמ"ד לא קדשה לע"ל כדסבר ראב"ד מעיקרא בדברי הרמב"ם על זה לא קשה היאך חולק ר"י על סתם משגה זו די"ל כיון דאשכח סתם מתני' במגילה קדושת ירושלים אין אחרית היתר ועוד סתם מתני' זבחים קי"ב משבחו לירושלים נאסרו הבמות ולא הי' להם אחריה היתר דמוכח מסתמות אלו דסבר קדשה לע"ל פסק כסתם מתני' אלו מ"מ קושיא הראשונים קשה על הראב"ד לכן העיקר כתירוץ מגן אברהם באו"ח (סימן תקס"א ס"ק ב') דלא קשה על הרמב"ם מהא דאם אין שם מקדש ירקב דטעמא כיון דאתקש מעשר לבכור וכגירסת וסברת התוס' במכות (דף י"ט ע"א) ממילא גם משניות דחם אין מקדש ירקב סבירא להו גם כן קדשה לע"ל ופסק ר"י כסתם כל המשניות חלו דסברי קדשה לע"ל ולא סתרי סתמות להדדי לפי תירוץ המג"א וטוב יותר להשוות סתמות להדדי מלומר דפליגי כיון דכלל מוסד לר"י הלכה כסתם משנה ולא יוקשו להדדי

ועוד נלע"ד דגם לראב"ד יכולין להקריב בממה נפשך אם הלכה לא קדשה לע"ל אם כן הותרו הבמות כדמוכח מסתם גמרא מגילה יו"ד ע"א) וכן העלה תוספות בפשיטות במכות (דף י"ט ע"א) דיוכל להקריב במקום המקדש בתורת במה אם לא קדשה לע"ל, ובבמה גדולה יכולין להקריב כל קרבנות צבור כדתנן במתני' מגילה (דף ט' ע"ב) וכסתם מתני' וזה דלא כדברי רבי חיים הכהן שם בתוספות מגילה בד"ה ומאי טעמא מ"מ רבינו חיים הכהן בעצמו רצה לעלות בשנת י"ז לאלף הששי להקריב קרבנות כמבואר בספר כפתור ופרח

והנה יש ג' שיטות, שיטת הרמב"ם סובר דמקום מקדש וירושלים מקדושת שלמה ואילך נתקדש לעולמי עד ושאר קדושת א"י בטלה רק מכיבוש עזרא מה שכבשו וקדשו בימי עזרא קדושה לעתיד לבוא גם כן ופסק הרמב"ם לגבי מקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לע"ל משא"כ בארץ ישראל, ויעויין שיטת רש"י במכות (דף י"ט) שיטת הראב"ד להיפך דאפילו למ"ד קדשה לע"ל ואפילו מקידוש עזרא ואילך זה דווקא ארץ ישראל ולא מקדש וירושלים, ותוספות יבמות דף פ"ב ע"ב) ר"ה ירושה בשם ר"י סבר ירושלים ומקדש קדושת מחיצות לא בטלה וקדושת הארץ בטלה, וזה כשיטת הרמב"ם וגוף סברת הראב"ד תמוה וכי משום דיתקדש בקדושה יתירה לא קדשה ומה יזיק לזה קדושת עזרא הלא יכול להתעלות אח"כ בקודש בקדושה עדי עד בכבוד ה' לעולם אמן ואמן

ועוד נלע"ד הרי יכולים להקריב בטהרה בלא טומאת מת נעשה כדאיתא ברמב"ם פ"ה מהלכות פרה אדומה הלכה ז' ואם גם יארכו לכל הפחות י"ג שנים עד שיהא כהן שראוי להקרבה בר מצוה מ"מ נקל הדבר מאוד וכיון שטהורי' מטומאת מת עצמו יהיו כהנים הנולדים באופן זה בחצירות בנוים על גבי סלע גם אפילו אם יגע בם טמא מת אח"כ מ"מ נוגע בו אינו רק ראשון לטומאה ואינו צריך הזאה רק טבילה והערב שמש והוא טהור (יעיין עוד מענין הזה לעיל תשובה פ"ז והנה בשו"ת מהרי"א מרב הגאון מלעמבערג] ח"א תשובה פ"ח הערה בכמה ענינים יעוין שם גם הוא מסיק דטומאת מקריבין אין ציץ מרצה ואין צריך ציץ והותר לגמרי וטומאת הדם לרמב"ם אין צריך דפסק הרמב"ם דמשקה בית מטבחייא דכן מטומאת עצמו ואי משום הא דר"י דאם אין בשר נאכל מפני הטומאה אין זורק הדם וצריך ציץ על טומאת בשר כדי לזרוק הדם זה דוקא בקרבן יחיד אבל לא בצבור וצ"ע ולעיין בכל זה להלכה למעשה

אך מביא שם קושיא חמורה הלא צריכין לבנות מזבח בעזרה וכיון שאנו בחזקת טמאי מתים היאך נוכל לכנוס לבנות מזבח בעזרה ובנין המזבח