התעוררות תשובה חלק א יז

כיון דלא מיעברה אמאי אסור לשמש במוך משמע דכל עיקר איסור מיך הוא רק משום השחתת זרע דיכולה ממנו להתעבר וא"כ באותן שאינן יכולין להתעבר גם קודם תשמיש שרי (אך קשה דלמה יהא מותר לשמש כלל עמה וצריך לומר מידי דהוה אאיירלונית מ"מ יש לחלק דהתם הוי כדרך כל הארץ ממש משאכ במוך ומכל זה לא הזכיר הרשב"א דמשמע מדבריו דרק משום השחתת זרע הראוי להתעבר הוא החיסור) מ"מ לא מוכח היתר מרשב"א להשתמש במוך רק באותן שאינן יכולות להתעבר ולא בשאר נשים וכן הובא בפירוש הרשב"א יבמות דמקשה אי מותרות לשמש במוך קאמר א"כ קטנה פחותה מבת י"א אסורה ואמאי הא אינה מתעברת ומתרץ גם כן דצריכות לשמש במוך קאמ' מוכה ג"כ דכל איסור של מוך הוא השחתת זרע הראוי להתעבר ובאינה ראויה להתעבר כגון קטנה גם מוך שרי, וצריך לומר דהוה כדרך כל הארץ כיון שנהנה גוף מן הגוף וכדאיתא בהדיא ביש"ש יבמות סימן ט"ז, מ"מ בכל זה אינו מוכח דשיטת הרשב"א דמתיר במוך קודם תשמיש דילמא במוך אחר תשמיש אבל קודם תשמיש אסיר כר"ת דהוה כמטיל זרע על עצים ואבנים ולא כיש"ש, העולה מזה דאינו מוכח לא לכאן ולא לכאן, משיטת הרשב"א רק מוכח באשה שאינה יכולה להתעבר מותר במוך לאחר תשמיש לכילא עלמא דכל איסור דלאחר תשמיש אינה רק משום השחתת זרע הראוי להתעבר

והנה מהרא"ש במס' נדרים מוכח להדיא במוך קודם התשמיש איירי ומפרש דצריכות מוך משא"כ שאר נשים דאינן צריכות ולפי פירש הרא"ש כל נשים דעלמא מותרת במוך קודם התשמיש מוכח כיש"ש משום דהוה כדרך כל הארץ גוף נהנה מן מן הגוף, דהא בזורה לחוץ אוסר הרא"ש להדיא כמבואר בתשובת הרא"ש הובא בשו"ע אה"ע סימן כ"ה ומתיר במוך וע"כ כיש"ש, אבל בשאר נשים לרשב"א אסור במוך משום השחתת זרע ור"מ ורבנן לא איירי רק משלש נשים וכדאיתא להדיא ברשב"א ולא כר"ת והא דקאמרי רבנן אחת זו ואחת זו קאי על קטנה בין פחותה מי"א בין יתירה מי"א אבל לא מיירי רק משלש נשים

והנה מריטב"א יבמות (י"ב ע"ב) דנקט בלשונו להשחית זרע הראוי להוליד ולאבדה במוך אסור אפילו לדידה ואפילו היה המוך מונח בשעת תשמיש עכ"ל, והנה נקט הריטבא איסור מוך בשעת תשמיש לרבותא יותר מלאחר תשמיש, וצ"ל דהריטב"א קאי על האשה שלדידה כל עיקר האיסור רק שלא תשחית זרע הראויה להתעבר וחמור לאחר תשמיש שמשחית אותה בידים מקודם תשמיש דבשעת הנחת המוך אינה עושת כלום שום איסור רק אח"כ ממילא כשמשמש עמה אינה קולטת, אבל לבעל חמיר בשעת תשמיש דכמטיל על עצים ואבנים הנהו ואחר תשמיש אינו עושה כלום והתשמיש שרי מידי דהוה כקטנה ואיילונית, ודברי ריטב"א ביבמות ובכתובות תמוהים דבתחלה אמר דבקטנה שרי משום דהות דרך תשמיש ואח"כ מקשה לרש"י דמפרש מותרות לשמש ומשמע מפירוש רש"י דוקא אותן שלש נשים שאחת מהן קטנה מבת י"א עד בת י"ב שנים שרי אבל קטנה פחות מי"א אסורה ולמה הא אין כאן השחתת זרע וכוונתו כמו שהקשה ברשב"א כיון דאינה יכולה להתעבר ומאי מקשה דהא שני ושני דבמוך לא הוה דרך תשמיש משא"כ בלא מיך והריטב"א גופא נחית לחלק בהכי (צ"ל דקושיתו הוא דסבר דרש"י מפרש במוך לאחר תשמיש אם כן היה גם כן כדרך כל הארץ

) הנה היש"ש יבמות פ"א סימן ט"י מביא שיטת ר"ת שצריכות לשמש במוך קאמר וחכ"א גם אלו שלש נשים אינם צריכות מוכח דמפרש כמו הרשב"א דלא אסרו חכמים מה שמתיר ר"מ אלא חכמים לקולא נקטי שגם אלו משלש נשים אינם צריכות מוך ויכולין לסמוך על רחמי שמים וכדפירש הרשב"א וריטב"א ולא כמו שכתבנו לעיל גם מיקל היש"ש בתרתי קולא שבמוך קודם תשמיש מיירי כדפירש ר"י בעל התוספות בכתובות ברש"י וראייתו מנדה וכדפירש ר"ת שצריכות קאמר ושאר נשים אינן צריכות ולכן מתיר לכל הנשים לשמש במוך קודם תשמיש והיינו משום דדרך תשמיש בכך הוא שהגוף נהנה מן הגוף וראייה מגמרא נדה מדלא קאמר הני ג' נשים דמשמשות במוך רק נקט סתם משמשת במוך משמע דבכל הנשים שכיח שישתמשו במוך וגם מהרא"ש בנדרים שהבאתי לעיל ראייתו שהבאתי לעיל

והנה נלע"ד להביא ראייה ליש"ש מגמרא יבמות (ל"ד ע"ב) ר"א אומר כל אותן כ"ד חודש הוא דש מבפנים וזורה מבחוץ וחכ"א הללו אינן אלא כמעשה ער ואונן ומסיק שם כמעשה ולא מעשה דאלו ער ואונן שלא כדרכה, והנה רבי אליעזר גופא דקאמר פרק כל היד כל האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם משום שבא עי"ז להוציא זרע לבטלה וכמה דברים חמורים שם אפילו ישב לו קוץ בכריסו וכו' יעוין שם היכי שרי הכי להיות