התעוררות תשובה חלק א קעח

ולא כפירש"י שפירש ביום שמברכין בו באחרונה דהיינו בשביעי ולפירוש התוספות קושית הגמרא לקמן (ג' ע"א) הוה אילימא ר' יושע דברייתא הא אמר משעת הנחתו דהוא בליל שמיני והוא אמר במוסף וגם בר"י דמתניתין יש לומר שכוונתו בליל יו"ט האחרון מתחילין ולא דווקא בבוקר והוה ר"י דמתניתין ור"י דברייתא מכוון משא"כ לפירש"י לקמן ר"י דמתניתין כוונתו ביום אחרון ודברייתא ביום השביעי וראי' לתוספות דיען לא מקשה הגמרא סתירת הברייתא ומתניתן אליבא דר' יהושע לפי פירוש רש"י מזה מוכח כפירש התוספות

סי' קפ"א ביאור בהלכה זו שמקריבין אע"פ שאין בית ובאיזה אופן יוכלין להקריב בזמה"ז (יעיין לעיל תשובה כ"ט ותשובה פ"ז

) הנה בהא דמקריבין קרבנות ורשאין להקריב בזמן הזה כהלכתא ברמב"ם פ"ו מבית הבחירה דמקריבין אע"פ שאין בית, וז"ל הרמב"ם מקריבין כל הקרבנות כולם אע"פ שאין בית בנוי, עכ"ל ומסיק שם החת"ס שהגם שכולנו בחזקת טמאי מתים מ"מ טומאה הותרה בצבור והכהנים כהני חזקה כשרים לזה אפילו חללים שבהם ואם גם אין לנו שקלים מ"מ קרבן פסח הותר לכהפ"ח, [יו"ד רל"ג] וגאון אחד הערה הלא הראב"ד חולק על הרמב"ם שאין קדושה למקום המקדש עוד ומסיים שם והנכנס לשם אינו חייב כרת והעלה הגאון דיוכל להקריב על תנאי אי כרמב"ם הלא מקריבין בזמה"ז ואי כראב"ד יקדיש על תנאי והלכה כר"ש דאיננו קדוש כיון שלא הקדיש כדרך המקריבים והוה חולין רק בשבת ויו"ט אסור מצד ספק, להקריב והנה כבר כתבנו במקום אחר בארוכה קצת בדבר הלכה הלזו שאודות בגדי כהונה אם גם נאמר שהאבבט של כהן הדיוט כלאים הוא וגם נאמר שצריך דוקא תכלת מ"מ איננו צריכים לזה חלזון דברמב"ם נקט סתם תכלת ורק בציצית נקט תכלת "האמור בציצית" הוא מחלזון, ואם משי לובש כלאים שלא בשעת עבודה אי הלכה כראב"ד, מ"מ כיון שאין מתכוין ליהנות בלבשם רק לשם מצוה אינו עובר והוה רק כלובש להעביר על המכס יעוין בחת"ס יו"ד סי' כ' על זה בתשובה אחרת והנה על רמב"ם גופא דכתב מקריבין כל הקרבנות כולם אע"פ שאין בית בנוי די"ל כוונתו אם יהא לנו כל אלו שהוזכרנו על מסונם אבל החת"ס דפסק דיכולים עתה לעשות כן קשה עליו מכל הנ"ל

והנה כעת נלע"ד כן אודות שקלי צבור אין לחוש דרמב"ם לא פסק להא דחיישינן שמא לא ימסרנו יפה יפה, ויעיין שם במל"מ ואפילו למאן דסבר כן נראה דדוקא בהא דיחיד דרוצה למסרם לצבור ואפשר לצבור בלאו"ה דהרי יכולים לקנות משל צבור ולא נתבטל עבודה על ידי כן בזה גזרו רבנן מליקח מיחיד מחשש שמא לא ימסור יפה יפה אבל לבטל עבודה בכל יום תמידין ומוספין מפני חשש זה לא גזרו, וראייה לדבר מתוספות מגילה (דף יו"ד ע"א בד"ה שמעתי) דלמ"ד בית חוניו לשמים הוא לא גזרו חז"ל על זה משום טומאת ארץ העמים כיון דמן התורה כשר הוא להקריב מכש"כ בזה לבטל עי"ז עבודה מכל ישראל תמיד בודאי לא גזרו ועוד הא בזהמ"ז על ידי בי דואר ההולכות מסוף העולם ועד סופו בקל לקבוץ שקלי' ויכולים לשקול מטבע אשר בשוויו כמו מחצית השקל או יותר משויו מחצית השקל בתורה הגם שהיא מטבע שלם ולא צריך חצי מטבע שלם כמבואר להדיא ברמב"ם ה' שקלים ועוד שאר דברים מה שהערה אודות טומאה דחוי' וצריך ציץ לרצות כבר כתב הוא בעצמו הגאון הנ"ל ששיטת רש"י ותוספות אינו כן שעל המקריבין אין ציץ מרצה וגם אין צריך ציץ בעדם, לרצות וטומאה הותרה להם ולרמב"ם יוכל להיות ג"כ כהן גדיל בזמן הזה דהוא לא מביא בהלכותיו דצריכין שמיר לאבני בגדי כהונה יעוין שם בהלכות כלי המקדש והאבנים של אפוד מבוארים בשמותם באר היטב ברבינו בחיי פ' תצוה מה המה והי' נראה לי כעת לדקדק בדברי הראב"ד פ"ו מהלכות בית הבחירה הלכה י"ד וז"ל א"א וגו' ובכמה מקומות שנינו אם אין מקדש ירקבו אלמא למ"ד לא קדשה לע"ל לא חלק בין מקדש וירושלם לשאר א"י ולא עוד אפילו לר' יוסי דאמר קדושה שניה קדשה לע"ל לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלם ולמקדש לא אמר, ולפי שהי' יודע עזרא שעתידין להשתנות ולהתקדש קדוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם וגו' ומסיים לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת עכ"ל, וקשה לי על הראב"ד שמביא ראיי' מהא דאם אין שם מקדש ירקב דאם גם מוקים לה הרמב"ם דאתיא כמ"ד לא קדשה לע"ל מ"מ אין חילוק בין מקדש וירושלים לשאר א"י ואם נאמר דבאמת כן הוא רק הרמב"ם פסק כמ"ד קלע"ל על זה מוסיף הראב"ד בסברתו לומר דאפילו למ"ד