התעוררות תשובה חלק א קעז

בסימן תק"ע חנוכה ופורים ור"ח לבד ולא נקט גם חוה"מ ואפילו לסברתינו דאם אוכל בלילה שוב התענית רק מדרבנן מ"מ המחבר נקט סתמא ומיירי אפילו בתענית צבור בארץ ישראל שמפסיקין מבעוד יום ואפילו הכא כתב להדיא שגם בחוה"מ גם כן אם התחילו אין מפסיקין והנה לשיטת הרמב"ם דר"ח דאורייתא ולדידי' הנודר נדרו חלה אבל בחנוכה ופורים הואיל דדבריהם וצריך חיזוק אין נדרו חל ולפ"ז בשני ימים ר"ח דמנינן מיום שני והראשון רק דרבנן אם כן בנודר אין חל בראשון להרמב"ם, אבל יש לומר כיון דכל הטעם משום חיזוק לדבריהם ואם כן לא יחול נדרו על יום ראשון ועל יום שני יחול אדרבה יזלזלו המון עם בשני ויאמרו ראשון חמור ועיקר לכן לא חל נדרו, משא"כ בשני קיל הוא לכן חל נדרו וחכמינו ז"ל חשו ותקנו שלא יזלזלו על דבריהם כש"כ שלא תקנו תקנה שיבוא עי"ז לזלזל בדאורייתא ועוד אדרבה יאמרו הבקיאין בטעם חז"ל הא כיון דלא חל בראשון ובשני יחול הטעם משום דדבריהם הוא וצריך חיזוק ממילא מוכח דראשון דרבנן הוא ויזלזלו בו והא גופא דלא יהא חל כי היכי דלא יזלזלו בי' הוא גופא מביא לידי זלזול

והנה הב"ח ויש"ש סימן תר"ע ובהג"ה סעיף ב' ובטו"ז ס"ק ד' כתבו שמצוה לשמוח בחנוכה ומביא ראיי' גם מרמב"ם שכתב שחנוכה ימי שמחה נינהו ושאר ראייות יעויין שם ולכולם אשתמיטתי' תוספות מפורש סוף פרק שני דתענית במתני' דאם גזרו תענית בר"ח חנוכה ופורים אם התחילו אין מפסיקין דזה דוקא בר"ח אבל לא בחנוכה ופורים דימי שמחה ומשתה נינהו מפסיקין מוכח להדיא מלשונם דגם חנוכה ימי שמחה ומשתה דמפסיקין וחמיר מר"ח ופשיטא דקאי תוספות להלכתא דמתענה ומשלים דאל"כ הלא יכלו להתענות ולא ישלימו וקיימו שניהם תענית ושמחה ויש לומר דצרי' להיו' כל היום בשמח' ואפי' תעני' שעות אסו' בה'

סי' ק"פ ליישב תמיהת הרא"ש במסכת תענית סימן ד' וז"ל למה אין אנו מזכירין גשמים במרחשון כיון שאנו צריכים לגשמים כמו בכי א"י והדבר ידוע אם לא הוה מטר יורד עד ששים לתקופה היה הזרע אבד ולמה לא נעשה כמשנתינו ובפרובינצא ראיתי שהיו שואלין את הגשמים במרחשון וישר מאוד בעיני עכ"ל ואנן פסקינן להדיא שאם הזכיר קודם ס' לתקופה שחוזר

ונ"ל הטעם דאין אנו מזכירין דדווקא אם לא היו גשמים יורדין לא הי' מצמיח מכח עצירת הגשמים רק אז מתפללין אבל בזה היינו במדינות אלו שמיירי הרא"ש עדיין זמן הרבה אם ירדו גשמים באדר ובניסן שיצמיח התבואה שהרי כמה מיני תבואות זורעים אחר הפסח ומצמיחים מגשמי ניסן ואייר רק החשש הוא שהעופות והעכברים יאכלוהו כדכתב הרא"ש בפירוש בתשובה ואין זה שייכות לעצירת גשמים הלא ישמרוהו אותם הזרעים באופן אחר או לא יגדלו שם עופות וישמרוהו מן העכברים, הגם שאם ירדו גשמים ירקב ויצמיח התבואה ולא יאכלו עוד העופות התבואה, מ"מ הגשמים בזה אינו רק שמירה על התבואה אבל לא שייך הגשמים רק דווקא אם צריכים אותם הגשמים שיצמיח ויגדיל התבואה על ידיהם אשר בלתי הגשמים אין תקוה להתבואה להצמיח והוא פשוט לענ"ד וראיי' מדף ג' ע"ב דתנא בעבים וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ומקשה הגמרא ומתרץ משום דלא מיעצרי היינו רוח מצוי' לא מיעצר ומקשה על זה הא חזי' לבי דרי ופירש"י ואם כן יהא צריך להזכיר, ומתרץ אפשר בנפוותא, חזינן כיון דאפשר בענין אחר לא חייבו חכמים להזכיר ה"ה בזה כיון דאפשר למנטר התבואה בענין אחר חוץ מגשמים לא צריך להזכיר

ואיידי אעורר על הא דהג"ה ריש תענית דעל הא דר' יושע אומר יו"ט האחרון של חג מסומין דהיינו במוסף והוא תמוה דהא בגמרא מקשה על הא דתני בברייתא ר"י אומר משום ר' יהושע ביו"ט האחרון של חג האחרון מזכיר, מני אילימא ר' יושע דמתניתין הא אמר היו"ט האחרון ובפרש"י משמע מיד בבוקר ואי כדברי הג"ה אם כן גם ר"י דמתניתין כוונתו שמזכירין במוסף ולמה לא מתרץ הגמרא דכוונת ר"י דמתניתין נמי שמזכיר במוסף והוה אתי ככולי עלמא ולמה מוקי לי' דווקא כר"י בן בתירה אולי שהג"ה מוסיף זה מעצמו לומר שכן הלכה, היא כר"י ביו"ט אחרון אבל במוסף ולא שר' יושע במתניתין סבר הכי

והנה בברייתא איתא ר' יהושע אומר משעת הנחתו ומפרש בתוספות (דף ב' ע"ב) הייכב אורתא דמוצאי שביעית שמניחין בו את הלול