התעוררות תשובה חלק א קעה

אותם וזה כבודם של פרוסת הנ"ל, וכל טעם הוה שאין זורקין הוא משום בזיון ואדרבה זה כבודו כמו אימורים למזבח, זכיתי ליישב דעת קדשים בעזה"י בטובו וק"ל

סי' קע"ט בדבר תענית בשבת ויו"ט וחוה"מ ור"ח חנוכה ופורים וערב יוהכ"פ אם קבל להתענות בהם ובזה מבואר מכמה הערות בענינים אלו

הנה בהלכות תענית (סימן תק"ע סעיף ג') איתא אם נשבע להתענות כך וכך ימים ואירעו בהם ימים הללו השבועה חלה מטעם כולל, ואם נשבע בפירוש להתענות בשבת ויו"ט לא חלה שבועה וגו' אלא לוקה משום שבועת שוא אבל על חנוכה ופורים חלה שהוא רק מדרבנן וה"ה ר"ח וערב יוהכ"פ, ובמג"א שם מביא ראייה שר"ח מדרבנן מדתנן ואם התחילו אין מפסיקין ואי דאורייתא הוא הוה לי' להפסיק כמו בשבת ויו"ט אבל לענ"ד משם אין ראייה דהא המחבר (סימן תקע"ב סעיף ב') נקט נמי חוה"מ בכלל אם התחילו אין מפסיקין וחוה"מ ודאי דאורייתא הוא דהא שמחה נוהגת כל שמונה יעוין במג"א (סי' תק"ל) ומשנה שלימה הוא ההלל והשמחה שמונה אלא שאינו מחויב לאכול פת רק יוצא באכילת שאר דברים (ועוד לקיים שמחת יום טוב צריך בשר שלמים ויין) ועיין במג"א סי' תקכ"ט ס"ק ב' דאם לא אכל בלילה פת צריך להשלים ביום ולאכול בו ב' סעודות ולפ"ז אם שכח בשתיהן יעלה ויבוא צריך לחזור ולברך בהמ"ז כיון דצריך לאכול פת בשתיהן ובשילת יעב"ץ חולק על זה ולפ"ז אין צריך לחזור ולברך בהמ"ז אם שכח בסעודה שניי' בבהמ"ז יעלה ויבוא) ואם כן אולי גם בר"ח אסור מן התורה להתענות כמו חוה"מ ובגמרא מסופק אי אומר בר"ח שמחה או לא (ברכות דף מ"ט ע"ר) אבל מ"מ עדיין קשה קושית המג"א כיון דהוא דאורייתא וחוה"מ ודאי דאורייתא למה אם התחילו אין מפסיקין הוה לי' להפסיק כמו בשבת ויום טוב וצריך לומר וליישב כיון דהמתענה הוא בשב ואל תעשה שאינו אוכל והתענית ממילא בא ונדרים חלים על דבר מצוה וכיון שהתחיל מקודם לא הצריכו חכמים לו להתיר נדרו כיון שנדר שבטל מקצתו בטל כולו והפסיד גם כן ימים הראשונים שהתענה בלא קבלה דכל תענית שלא קבל עליו בשעת מנחה אינו תענית לכן דוקא אם התחילו כבר להתענות לא הפסידו חכז"ל לכל הצבור תעניתים שלהם (ויעיין בר"ן נדרים שכתב שמשום טעם זה יתיר נדרי תעניתו בפתח ולא בחרטה

) וצל"ע אם אכל בלילה אם שוב ביום אסור מן התורה אבל אם אכל בלילה שוב אינו אסור רק מדרבנן ולפי זה אתי שפיר הא דחוה"מ דאין מפסיקין דמיירי דאוכלין בלילה ואתי שפיר שנוהגין להקל בפלוגתא אם מתענין בר"ה כיון דאוכלין בלילה שוב אינו אסור מדאורייתא וכיון שיצאנו מכלל ספק דאורייתא באכילת הלילה סמכינן להקל להתענות ביום ר"ה כהפוסקים דמתירין אבל לענ"ד כיון דלא מוזכר חילוק זה בפוסקים והנשבע להתענות בשבת לוקה ואוכל ולא מחלקינן אם נשבע להתענות לילה ויום דוקא מוכח מזה דיום לבד נמי דאורייתא והראייה דפסקינן דחייב לאכול פת בלילה וביום מדאורייתא יעוין במג"א סימן קפ"ח אם כן בלילה לבד וביום לבד הוי חיוב דאורייתא לאכול ואמת הדבר, ונלענ"ד טעם על זה דהא דמחיוב לאכול פת הוא מכבוד היום לסעוד ופת הוא עיקר הסעודה וכתיב לקדוש השם מכובד והראייה שאמרינן יוהכ"פ שאין בו אכילה ושתייה מכבדהו בכסות נקייה אלמא שאכילה ושתיה מכבוד היום הוא לכן חייב בשבת ויו"ט וגם בר"ה אע"פ שאינו כתיב בהם שמחה אבל מקרח קודש כתיב בו וחייב לאכול פת מצד כבוד היום ובחוה"מ דחייב בשמחה יוצא בבשר ויין בלבד מצד שמחה וביו"ט נוסף עליו פת ובר"ח גם כן אפילו הוא אסור להתענות מדאורייתא אינו חייב בפת אך צ"ע שהרי אנו אומרים במוסף חוה"מ מקרא קודש וכן הוא בחגיגה (י"ח ע"א) שחוה"מ קרוי מקרא קודש וגם יש ראיי' גמורה מש"ס סוכה ל"ח ע"א דחוה"מ מקרי יו"ט דמתרץ דמיירי המתניתין ביום טוב שני דרבנן ומיירי שם בחוה"מ ולא כמג"א סימן ת"צ סע"ק א' ויעוין בריטב"א בסוכה על מתני' מי שבא בדרך ויעוין תשובות חיים שאל, ויש ליישב דזה תלוי אי איסור מן התורה במלאכה מקרא קודש הוא ואם רק מדרבנן הוי כמו ר"ח ומקרא קודש מדרבנן ויו"ט מדרבנן מקרי ולא הצרכיהו חכז"ל לאכול פת אלא למצוה וחלקו בינו ובין יו"ט גמור ואפילו אי מיקרי יו"ט ומקרא קודש מדאורייתא ואסור במלאכה מן התורה קיל הוא מיו"ט ובקרא לא מצינו עליו מקרא קודש בפירוש בפסוק אלא חז"ל דרשו וקראו אותן כן שם דף י"ח רק בתפילה שגירת דלישנא בעלמא הוא מדרבנן ואתי שפיר, עוד יש לומר דתליא