התעוררות תשובה חלק א קעד

מר"ח כיון דהא דקרינן המגילה מר"ח יליף מהא דשמחה נוהגת בכל החודש

ויש לעיין אם מקדימין לקרות המגילה קודם י"ד להולך בספינה או בשיירא אם צריך לקרות גם בלילה ואין לדמות לבני הכפרים שמקדימין שאיתא בר"ן שלא היו קורין המגילה בעיר אלא ביום דעיקר מצוותה אבל לא בלילה דיש לומר דלהם פטרו רבנן מקריאת הלילה משום דלא היו יכולין לקרות משום דלא היו בקיאין בקריאת מגילה משא"כ שאר בני אדם המקדימין כגון הולך בספינה הבקיאים לקרותה צריכין לקרות גם בלילה

יש לעיין הא דאמרינן ניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוני' אם גם במצוה שאיננו חיוב גמור רק רשות ההלכה כן היא כגון מה שפסק רמ"א שמותר ליקח לולב חבירו בחוה"מ שלא מדעתו לצאת בו אם גם נשי דידן שנוהגות ליטול לולב ולברך עליו יכולים לעשות כן, ונראה לענ"ד להביא ראיי' מדברי המג"א דשרי דעל מה דהביא רמ"א בה' ציצית דמותר ליקח טלית חבירו שלא מדעתו ולברך עליו כתב במג"א שם בשם הרא"ש דטלית שאולה דינו לברך עליו כמו שאשה מברכת על מעשהז"ג כן בטלית שאולה שפטור יכול לברך ואעפ"כ כתב רמ"א מותר ליקח שלא מדעתו מוכח שגם במצוה שאינה חיובת הלכה כן

ועל קושית התוספות יו"ט ריש מסכת' שבת למה בעל הבית חייב הא פסקינן טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור מחטאת והוא מקיים מצות צדקה החיובית ביומי' יעוין שם נלע"ד כן דוקא במצוה חיובית בין אדם למקום נאמר זה אבל במצוה חיובית שבין אדם לחבירו הואיל וחבירו יכול למחול על מתנת העשיר ושיהא אצלו כאלו התקבל וניתן למחילה בזה לא ניתן שבת לדחות מאומה ולפטרו מחטאת, וראיי' לזה קצת מאונס בתולה שהיא שניי' לו מדברי סופרים שאסור לקיימו הואיל וניתן למחילה ויעוין בזה בסוגיא באביו שאמר לחלל שבת ובסוגיא ברכות דף כ"א בסוגיא גדול כבוד הבריות

סי' קע"ח במה שעלה על הדעת להרהר על אותן גדולי ישראל אב"ד וראשי דיינים שמנהגם הי' לשאת מטה עם עטרה כסף על ראשו ולמטה כמו טפח ממנו נקב ובו מראשו משוך לתוך הנקב וממנו לחוץ מוכרך רצועה של עור אם יש טעם בדבר הזה, לענ"ד הי' נראה לומר מקרה הוא מה שדרכ' לעשות כך והרצועה אולי דרך קישוט הוא או לתלות בו המטה ביתד אבל זה דוחק למה לא נעשה כל מטות של כל נושאי מטות כאלו ועוד למה לתלות המטה הלא יוכל להיות עומד בקרך זויות על הארץ, אמרתי אם שיחתן של ת"ח צריכים לימוד מכש"כ תנועותם ומעשיהם עלה בדעתי כי הוא ע"ד גמרא סנהדרין (דף ז' ע"ב) ואצוה את שופטיכם א"ר יוחנן כנגד מקל ורצועה תהא זריז, ופירש"י כל מקום שנאמר צו אינו אלא לשון זירוז ועל המקל ועל הרצועה שיהי' מטילין אימה על הצבור לשם שמים עכ"ל וי"ל לכן נשאו מקל ובו תלוי רצועה להראות לעם בזה לייסרם ולהזהירם ולהטיל אימה עליהם אבל לש"ש כי המה אב"ד וראשי דיינים ועטרה של כסף בראשו לכבודם ולכבוד התורה, וכמו שדרשו חז"ל שראש ישיבה הי' מעשרין ומגדילין כדי להיות כבודו ואימתו על הבריות עיין ברש"י סוטה (דף מ' ע"א) בד"ה א"ר אבהו וז"ל ונותנין לו מנות ומעשרים אותו כדי שיהא חשוב וישמעו דבריו

והנה ראיתי לרב האי גאון מרן אבא זצ"ל שהי' נוהג שמברך בשבת ויו"ט על לחם משנה והי' מכוון להוציא לבני ביתו והמה מכוונין לברכתו ויוצאים בברכתו ובלחם משנה והי' זורק להיושבים בשלחן פרוסת המוציא, ותמהתי הא הלכה רווחת בגמרא ובפוסקים שאין זורקין אוכלים ובפרט פת הגם שאינו נמאס כדאיתא או"ח (סימן קע"א סעי' א' ובטו"ז ובמג"א שם) מ"מ יש ביזוי בזריקתו ונייח לי דעתי לפי מה דאיתא בשו"ע או"ח רע"ד ובמג"א שם שבשבת אין חותכים בלחם קודם ברכת המוציא רק יש נוהגין לרשום סביבו בסכין עיין במחהש"ק ובסימן קס"ז הטעם לזה, ואיתא טעם בתו"ח יען שלחנו של אדם דומה למזבח הובא בשו"ע סימן קס"ז שם ובהג"ה דלכן יתן מלח על השלחן כמו על הקרבן. ובסימן ק"פ סע"ה בשו"ע ובמג"א שם, והמאכל דומה לקרבן, והנה מה שהבעלים אוכלים הוא בבחינת קדשים קלים שהבעלים אוכלים והמוציא הוא כנגד אימורים חלק גבוה לכן מרשימים ובחול חותכים קצת קודם להפריש ולזמן חלק גבוה, ואיתא בספרים לאכול פירורי המתפקעים ונופלים בשעת חתיכות המוציא והמה כמו אימורים שנתפקעו מעל גבי המזבח והנה מצות הקטרה הוא בזריקה כדאיתא ברמב"ם ה' בית הבחירה פרק שני הלכה י"ג ובכ"מ שם, לכן פרוסות המוציא שהמה בבחינת אימורים זורק