התעוררות תשובה חלק א קעג

אפי' תימא כרבנן דרובא דלא תליא במעשה אזלינן בתר רובא אבל רובא דתליא במעשה לא אזלינן בתר רוב (ובפרש"י דתליא במעשה אי עלה עליה זכר) מוכח דרבא לא סבירא סברת רובא דתליא במעשה לא אמרינן אלא מוקים ר"י כיחידאה כרבי מאיר אבל אביי יש לומר דסבר כרבינא, והנה דמאי רובא דתליא במעשה הוא אם רוב עישרו דצריך להיעשות מעשה להתעשר ולרבי מאיר דחייש למיעוטא סמוך מעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא והוה כפלגא ופלגא כדאיתא בתוספות הכא כמי נימא סמוך מיעוטא לחזקה חזקת טבל והוה פלגא ופלגא והיינו אפילו היכא דעומד לנגדו רובא מעליא אבל היכא דהרוב ג"כ לא מעליא הוה יותר מפלג' ופלג' והוה רוב לחיוב א"כ יהא חיוב דמאי מדאו' לר"מ (והתוספות ביבמות מסופקין לר"מ אי מיעוטא דאורייתא הוא חוששין לכל היותר היכא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה יהא דמאי מן התורה לר"מ) ויש ליישב לענ"ד דהא החזקה כאן חזקת טבל כמי בא מכח רובא דתליא במעשה דהא אם הכניס התבואה דרך גגין ועליות פטור או אילו לא הכניס כלל התבואה עוד בשער רק רוב מכניסין כדרכן דרך בתים וחצירות א"כ חזקת טבל נמי בא מכח רובא דתב"מ ורוב מעשרין הן, ממה נפשך אי רובא דתליא במעשה רוב א"כ מועיל הרי רוב מעשרין ואי רוב גרוע הוא אם כן החזקת טבל הבא מכח רוב גם כן גרוע הוא וממה נפשך מהני כאן הרוב ולכן גבי דמאי אפילו לר"מ. רק מדרבנן דחזקת טבל תליא במעשה וגרוע החזקה דחזקה הבא מכח רוב לא יהא עדיף מרוב אבל אי החזקה חזקת טבל הוה חזקה טובה ורוב עמי הארץ מעשרין רובא דתליא במעשה הוה רוב לחיוב ולכל הפחות פלגא ופלגא והנה אם הכניס גם דרך גגות וקרפיפות מדרבנן מחויב במעשר דהמקח קובע למעשר מדרבנן ודמאי תקנו בקונה מע"ה עיקר התקנה הוה (דהא בביתו קיל יותר כמבואר במס' דמאי) והוה חזקת חיוב טבל מדרבנן לכן מתרץ אביי ספק דדבריהם ספק השקול מדאורייתא הגם שמדבריהם ודאי הוא דמדרבנן יש לו חזקת חיוב ודאי וחייב מדרבנן לעשר עוד הפעם והוה חיוב גמור מדרבנן (וסתם משנה רב מאיר דהרי מוקמינן סתם מתני' בדוחק רק שתהי' אליבא דר"מ משלא בדוחק אליבא תנא אחר עיין גיטין דף ד' ע"א בגמרא) ורבא לא סבר סברת דרובא דתלי' במעשה רוב גרוע הוא אלא הוה רוב גמור לכן משני דדמאי אינו חיוב כל כך דרוב ע"ה מעשרין הן דרבא חייש למיעוטא דמוקי ר"י כר"מ ולא כרבנן אם כן חזקת טבל הבא מכח רוב מכניסין דרך בתים וחצירות נמי חיישינן למיעוטא אבל הוה ממה נפשך רוב טוב אפילו לר"מ רק מדרבנן אית לי' חזקת חיוב ומיעוט המצוי אין מעשרין לכן שפיר משני רוב ע"ה מעשרין הן וזה כאן אבל בגיטין דמיירי באשת חבר וזוררת ולשת וטוחנת עם אשת עם הארץ בבית דיודע בודאי שבא לכלל חיוב דאורייתא דדרך בתים דבית קובע ומיעוט הוא הוא המצוי גמור דאין מעשרין דחייש רבי מאיר טובא דהוה סמוך מיעוטא לחזקה והוה פלגא ופלגא ספק גמור ולרבי מאיר ספיקא דאורייתא וסתם מתניתין ר"מ לכן משני תירוץ אחר ואבHי לא סבר להלכתא כר"מ דחייש למיעוטא, ומיושב קושי' חמורה ריש גיטין ב' ע"ב בגמרא ואפילו לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרא דדייני מגמר גמירי (בתוס' והוה מיעוטא דמיעוטא) משמע במיעוט אחד מדאורייתא אסור דסמוך מיעוט לחזקת אשת איש ובתוספות יבמות הניחו בצ"ע, לכן נראה דכאן דרובא תליא במעשה הוא לכתוב לשמה כתוס' ריש זבחים אלא רוב כותבים לשמה לשם איש ואשה והוה רובא דתליא במעשה והוה רוב גרוע ולר"מ מדאורייתא ומתרץ הגמרא סתם ספרי דדייני מגמר גמירי וכל מה שדרך כתיבה הוה כדרכו בכך וממילא לא חשוב תליא במעשה כתוספות יבמות דזיווג איש ואשה בין בעל ואשתו לא מקרי תליא במעשה כיון דסתמא דמילתא דרכן בכך

סי' קע"ז ליישב תמיהא על שו"ע או"ח שלא הביא הא דמשנכנס אדר מרבין בשמחה והא משנכנס אב ממעטין בשמחה מביא המחבר בסי' תקנ"א הלא איתא גם דבר זה בגמרא תענית דף כ"ט דאמר רב פפא משנכנס אדר מרבין בשמחה

ונלע"ד ליישב בגמרא דידן לא מצינו שום הקדמה לקריאת המגילה רק י"א י"ב וי"ג אבל בירושלמי איתא דיכולין לקרא מר"ח מדכתיב החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וכיון דכל החודש נהפך לשמחה יכולין לקרות המגילה מר"ח רק מסיים שם א"ר חלבו אמר רב ובלבד עד ט"ו דלא יעבור כתיב) וכיון דהמחבר בסי' תרפ"ו מביא בשם י"א דיכולין לקרות המגילה מריח וברמ"א שם איתא והכי נהוג מובן מאליו דמרבין בשמחה