התעוררות תשובה חלק א קעב

שכתב שגם הרמב"ם בעצמו מודה שאינו עובר רק הזקן ממרא הוא עובר בעשה ול"ת זו שהרי בפירוש כתב ואמר שפירושו של הברכה הוא שנצטוינו בתורה לשמוע לאותן שציוו להדליק נר של חנוכה, העולה מכל זה הוא לענ"ד שאין נפקא מיני' מאיזה פסוק או דרש ילפינן לקיים דברי חכמים אלא מחויבים אנו מפי הקב"ה מן התורה לשמוע מה שצוונו חכמינו ז"ל לטובה אמן. אמרו חז"ל רובן בגזל מיעוט בעריות, וקשה לי היאך מקבלין עדות מסתם בני אדם שאנו מעמידים אותם בחזקת כשרות כיון שהעידו חז"ל שרובן בגזל וגזלן פסול לעדות וממילא רוב בני אדם אין להם חזקה זו של כשרות ורובא עדיף מחזקה ועוד שלא התחיל מעיקרא חזקת כשרות ודוחק לומר דחז"ל אמרו זאת בימיהם אבל לא על של עתה, בשלמא משום דהא מיעוטן בעריות עין לפסלן דאזלינן בזה בתר רובא ואין לומר דעדות חז"ל רק על סתם בני אדם עמי הארצות קאי ועם הארץ באמת פסול לעדות וע"ז גם כן קשה דהא מסקו בתוספות סוף פרק אלו עוברין דף ע"ט ע"ב בד"ה יש אומרים דכמאן מקבלינן סהדותא עתה מעם הארץ כר' יוסי והכי פסקינן ואם כן כיון שהעידו חז"ל שרובן בגזל היאך מקבלינן, בזמן הגמרא נראה לי דרובן בגזל לאו בגזל דאורייתא דהא גזל מדאורייתא מקרי שליקח ממנו בחזקה מיד ליד וזה לא שכיח באמת רק גזל דרבנן או במה שנראה להם כהיתר כגון שלוקחים על ידי תחבולות ורמיית דברים הגם שהוא דאורייתא מ"מ בעיניהם להיתר מדאורייתא הוא בזה רובם נכשלים ועל איסור גזל כזה איננו פסול לעדות היינו עד שמזהירין היינו עד שיעידו כן בפני ב"ד שעבר ויוכרז עליו מב"ד פלוני פסול לעדות כדאיתא בשו"ע חו"מ הלכות עדות, וכיון שלא העידו והוכרזו עליהם ממילא כשרים המה כי"ל, וכן צריך לומר ולפרש הרא"ש פ' אלו עוברין סוף אות ט' וז"ל אלא ודאי פסול הוא וצריכין להכשירו משום דהא דר' יוסי עכ"ל כוונתו היינו ודאי פסול בגזל דרבנן ואיסורין מדרבנן רק מכשרינן אותם עי"ז דאין מכריזין עליהם על סתם ע"ה עליו בב"ד לפסלו אם לא שבאו והעידו עליו בב"ד בפירוש שראוהו שגזל דלא יהא עדיף מת"ח שהעידו עליו והכריזו דפסול מכש"כ זה אלא ודאי בזה מיירי כצ"ל ובאמת מי שעובר על לא תעשו עול במדה במשקל ובמשורה פסול בלי פקפוק מן התורה כי בזה לא נוכל לומר כיון דדמיא בעינייהו להיתרא כשרים לעדות כמו קושר ומתיר בשבת כמבואר שם בשו"ע כי בזה כולי עלמא יודעים שאסור מן התורה בלי פקפוק ומן דינא דמלכותא רק ההיתר כיון שעברו ושני בה נעשה להם כהיתר. סי' קע"ה נסתפקתי בהא דבין הפרקים שואל מפני הכבוד אם גם כבוד גוי אדם נכבד ומשיב לכל אדם גם גוי בכלל, ופשיטנא לי מהא דאמר חז"ל דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה נקט סתם לשון בריות דגם גוי בכלל ומסתברא דטעם לכבדו הוא משום כי בצלם אלקים עשה את האדם וזה נאמר גם על גוי דהוא סיפא דקרא שופך דם האדם שנאמר לבני נח שהוא משבע מצות כי בצלם אלקים עשה את האדם ועיין רש"י סוף פ' יתרו יש להביא ראייה מרמב"ם ה' סנהדרין דקאמר שאין לדיין לבזות העם דגדול כבוד הבריות ולא עוד אלא שהם בני אברהם יצחק ויעקב משמע מדקאמר ולא עוד דגדול כבוד הבריות קאי על כל הגוים ולדיעה אחת דשואל בשלום ומשיב שלום דווקא שלום משום שהוא שמו של הקב"ה הא לגוי בלאו"ה אסור ליתן שלום עיין גיטין סוף פ' הנזיקין מ"מ כבוד הבריות שייך גם בגוים ועיין ברמב"ם סוף הלכות מלכים

סי' קע"ו בענין סמוך מיעוטא לחזקה במס' שבת (כ"ד ע"א) מתרץ אביי על הא דמתיב רב עמרם הדמאי מערבין בו וכו' ומפרישין אותו ערום ואי כל מדרבנן בעי ברכה היכא מצו מברך והא בעינן והי' מחניך קדוש וליכא, ומתרץ ספק דדבריהם לא בעי ברכה ודאי דדבריהם בעי ברכה, והא יו"ט שני דספק דדבריהם הוא ובעי ברכה, התם כי היכי דלא לזלזולא ביה, רבא אמר רוב ע"ה מעשרין הן, והנה סוגיות הפוכות דבגיטין מתרץ אביי רוב ע"ה מעשרין ורבא מתרץ בענין אחר ובכתובות דף כ"ב ע"א מודים אביי ורבא שניהם לרוב ע"ה מעשרין, וי"ל בבכורות דף א' ע"א הלוקח בהמה מן הנכרי עז תוך שנתה ודאי לכהן מכאן ואילך ספק דמתרץ רבא רבי ישמעאל כרבי ר"מ סברא דחייש למיעוטא [ובתוספית סמוך מיעוט לחזקה והוה פלגא ופלגא) ורבינא מתרץ