התעוררות תשובה חלק א טז

במוך דלאחר תשמיש ושאר כל הנשים נמי מותרות למה חכמים מתירים לשלש נשים להכניס עצמם לסכנה ולסמוך על רחמי שמים, וצ"ל דחכמים באמת חולקין על ר"מ וסברי דיש איסור גם במוך לאחר תשמיש ואסור גם לשלש נשים הגם שאינו מוזכר בדברי חכמים לשון "איסור" וכיון שבכל גוונא איתא איסי' התירו חכמי' לסמו' על ר"ש שלא לעגן, ולפי"ז לא הוי צריכים התוספות לפרש בהא דקאמר הש"ס בנדה נשים לאו בנות הרגשה דפירשו לאו בנית "איסור" הרגשה רק כפשוטו ובאמת המה בנות איסור הרגשה להשחית זרע דאיש ומתניתין אתיא כחכמים וצ"ל דהוא דוחק לתוספות לאוקמי סתם מתניתין דלא כר"מ. והנה במוך דלאחר תשמיש מוכח מרש"י (כתובות ל"ט ע"ח דגם כן אסור דפירש"י שם וז"ל מותר להשתמש במוך ואינן כמשחיתות זרע עכ"ל מוכח דסבר רש"י כיון דלר"מ רק שלש נשים מותרות אבל שאר נשים אסורות ובג' נשים התירו משום סכנה אבל שאר נשים חסירות משום השחתת זרע דאיש וכיון דמפקדא אהשחתת זרע דאיש ע"כ דגם אחר תשמיש אסורה להשחית והא דהתירו לג' נשים לשמש במוך בשעת תשמיש כדי שיהיו בטוחים שלא יקלטו כלל הזרע משא"כ אחר תשמיש דילמא לא תקנח יפה ומשים סכנה התירו גם בשעת תשמיש וכן הוא בריטב"א יבמות בשיטת רש"י דבין לפני תשמיש ובין לאחר תשמיש היא עושה איסור שמשחתת זרע דאיש. והנה מקושית ר"ת בכתובות ל"ט דהקשה על רש"י דהא קטנה ואיילונית מותרי' לשמש בהדייהו כיון שהוא דרך תשמיש מוכח דסבר ר"ת דכוונת רש"י בכתובות במוך דלאחר תשמיש פלוגתייהו, אבל קודם תשמיש באמת לכולי עלמא אסור ומר"י שם דמיישב רש"י דסבר רש"י במוך קודם תשמיש הפלוגתא ובאמת לאחר תשמיש גם רש"י מודה לר"ת דשרי ועוד מיישב ר"י שם דגם אחר תשמיש הפלוגתא ומשום דמשחתת בידים זרע דאיש וצ"ל באיילונית שרי כיון דאינה עושה בידים מאומה. ולפ"ז לר"ת קידם תשמיש לכולי עלמא אסור ולאחר תשמיש ר"מ מתיר לכל הנשים ושלש נשים מחויבות ליתן מוך כדי שינצלו מסכנה וע"כ צריכין לומר דחכמים פליגי ואוסרים מאי דשרי ר"מ במוך לאחר תשמיש דאל"כ דסברי כר"מ דמותר אחר תשמיש גם לכל הנשים אמאי התירו להן להכניס עצמן בסכנה וא"כ הלכה כחכמים דרבים נינהו וגם מיך אחר תשמיש אסיר אפילו לשלש נשים אך לריטב"א בשיטת ר"ת גם ר"מ דאמר צריכות משמע דשאר בשים מותרות לא בכל נשים מיירי רק בקטנה פחות מי"א מיירי כיון דבלאו הכי לא מיעבר' לכן מותרו' לשמש במוך אבל בגדילה אסור וחכנים לא הכריחו גם לשלש נשים לשמש במוך כי יכולים לסמוך על רחמי שמים אבל לא אסרו להשתמש במוך ושיהיו מחויבים להכניס עצמם בסכנה ונסמוך על רחמי שמים זה ל"ז. והנה לרש"י מוכח מכתובות (דף ל"ט) לפי ישוב הר"מ בתירוץ שני ולפי הבנת ר"ת ברש"י דאחר תשמיש הפלוגתא אבל קידם תשמיש לכ"ע אסיר וא"כ ע"כ צריכים ג"כ לומר דחכמים פליג' ואוסרים במוך דלאחר תשמיש רק לפי ישוב הראשון של הר"י ברש"י הפלוגתא במוך קידם תשמיש ובזה פליגי חכמים אבל לאחר תשמיש יוכל להיות דרש"י סבר דמותר אפילו לחכמים (רק כיון דאינו בדוק כל כך שיועיל לכן התירו לשמש סתם) והיוצא מזה לתירוץ ראשין של הר"י יוכל לומר דגם רש"י מודה דמוך לאחר תשמיש שרי לכ"ע אפילו לחכמים. אך לפי דברי הרשב"א הובא לקמן כרחה דכבר דרבנן לא אקרי רק דפליגי דיכולין לסמוך על רחמי שמים וא"כ אין הכרח לשמש במוך גם לא לר"ת דפשיטא דהלכה כחכמים, ולפי מה שהבין ר"ת ברש"י כתובות ולפי יישב הר"י שם דבמוך לאחר תשמיש מיירי י"ל דגם חכמים סברי דשרי רק מקילין דג' נשים אינן צריכות מוך שם וכן פי' הריטב"א יבמות וכתובות כרשב"א משום דקשיא ליה למה חסרו חכמים מוך כיון שסכנה היא וכי צריכה להכניס עצמה בסכנה דוקא וז"ל שם בכתובות וכי משום שומר פתאים ה' תהא אסורה בזה ומכניס עצמה לסכנה עכ"ל א"כ לכל השיטות סברי חכמים במוך אחר תשמיש כל הנשים שרי והלכה כחכמים. הרשב"א כתובות דף ל"ט מקשה וז"ל אי מותרות קאמר ר"מ חכמים במאי פליגי עלי' דהא סברי לי' לרבנן נמי דקטנה לא מיעברה כר"מ ואמאי אסרו לשמש במוך, אלא ה"פ חייבות לשמש במוך כי היכי דלא ליתי לידי סכנה ובלא מוך אסור להן ולבעלהן לשמש וחכ"א הרשות בידה לשמש בלא מיך ומן השמים ירחמו עכ"ל, מוכח דרשב"א רש גם כן צריכות וחכ"א אינן צריכות אבל לא דאסרו חכמים. אך אינו מוכח אם מפרש הרשב"א דמיירי במוך לאחר תשמיש או קודם תשמיש מ"מ מקושית הרשב"א נלמד דמקשה אמאי פליגי רבנן