התעוררות תשובה חלק א קסו

מכשירי אוכל נפש מאי האי דקאמר רבא משום מתקן כלי דמשמע דמחדש טעמא אחרינא הלא גם המה מודים, דשייך מתקן רק סברו דביו"ט מתקן מותר ורבא סבר דגם ביו"ט אסור הו"ל לרבא לומר גם ביו"ט שייך שבות דמתקן ולא כדמשמע דרבא מחדש טעם חדש הכלל דסתם משמעות הגמרא קאי ומוכח דאמוראי בעי טעמא אכלים בשבת לא. ועוד קשה למה לא מביא הש"ס כל השקלא וטריא הנ"ל על מתניתין פ"ב דשבת דקדמה למס' ביצה דתנן אין מטבילין בלי שום פלוגתא

ונלע"ד דטעמא דמתניתין דשבת דאין מטבילין איננו משום מתקן אלא אתיא כברייתא (מס' ביצה דף י"ט ע"א) וככולי עלמא כת"ק ור"ש שזורי דסברו אין מטבילין כלי בערב יו"ט ביהש"מ והטעם משום הכנה שמטביל כלי ביו"ט לצורך חול כדאיתא שם ברש"י בד"ה מידע ידע ובזה כולי עלמא מודים דאסיר ובפרט מטעם אולי יתאחר ויטבול בלילה שהוא ודאי יו"ט והכנה כזו לכולי עלמא אסור ואפילו בבין השמשות ואפילו בדבור בעלמא אסור הכנה כמבואר (בעירובין דף ל"ז) הגם שהכלי בעצמו כבר בעולם מ"מ אסור לעשות לצורך חול להכינו וכדאיתא להדיא ברש"י ואתי שפיר דבמסכת' שבת קאי מתניתין ומיירי בביהש"מ בספק חשיכה ואשמעינן הטעם משים מכין משבת לחול כי לחולין לא בעי טבילה ולתרומה לא יועיל הטבילה לאותו יום דבעי הערב שמש, וכיון שבין הש"מ ספק לילה שצריך להמתין מלהשתמש בו עד מוצאי שבת ואולי יזדמן לו שירצה לאכול באותו יום חולין על טהרת תרומה דלא בעי הערב שמש זה לא שכיח שיטריח בשביל זה ורובא דטבילה הוה רק בשביל תרומה וגזרו רבנן ואסרו הכל משום הכנה ולא פלוג, ורש"י מפרש שפיר בביצה דנטמא באב הטומאה דמותר לטבול ביום טוב דאם טובל ביו"ט יכיל להשתמש עוד באותו יום חולין קודם הערב שמש דביו"ט דהכל טהורים גם ישראל ברגל משום דחייב לטהר עצמו ברגל וטובלים הכל ואוכלים בטהרה לכן מותר לטבול הכלי כדי להשתמש בו עוד חולין באותו יום ולא היה הטבילה לצורך מחר, אבל בשבת דעלמא איננו חוב להיות בטהרה ולא שכיח יחיד שטובל לאכול חילין בטהרה רק עיקר לכהנים משום תרומה ובאמת בברייתא מסיק רש"י בדבור המתחיל הא הוא דלא גמיר דבכהן איירי דרוב תשמישו לתרומה ולזה צריך הערב שמש והוה הטבילה ביו"ט לצורך חול ומשום מיעוט חולין דיכול להשתמש בו בטהרה אסרו לטבול משום לא פלוג, ותמיהת המהרש"א מיושב בזה דרש"י גופא מסיק דבכהן איירי ועיין עירובין (דף ל"ז ע"ב) בסופו דאפילו בדבור בעלמא אסור להכין ועיין שם תוספות ע"א בד"ה משום הכנה

אך לפי"ז קשה מאי מהדר הגמרא בביצה דטבילה בשבת אסור כיון דבבהש"מ ביו"ט אסור לטבול משום ספק לילה ומכין לחול או שמא יאחר ויטבלנו בלילה ומכין לחול מכש"כ בשבת גופא דאסור להכין לחול וה"ה דאסור להכין משבת ליו"ט א"כ לימא האי טעמא בביצה דהא מתניתין קחי שם על שבת ערב יו"ט ואסור משום דמכין ליו"ט והוא אסור לכל תנאי ואמוראי ובשבת עדיין איננו מחויב או מצוה שיהא הכל בטהרה בטהרת הרגל ורק משום יו"ט הוא הטבילה ואסור דהא בזה ההכנה גם תנא קמא וגם רבי שמעון שזורי מודה, וצ"ל דמהדר הגמרא טעמא אפילו לרב חסדא דסבר מדאורייתא צרכי שבת נעשים ביו"ט (פסחים מ"ג ע"ב) וברש"י שם דסבר רב חסדא יו"ט ושבת קדושה אחת היא והוה כמו שמכין לצורך אותו יום עצמו ולפי"ז מותר להכין גם משבת ליו"ט במה שמותר להכין בשבת לשבת עצמו ה"ה ליו"ט שלאחריו דהא יום אחד ארוך היא ויש בזה פליגתא דתנאי אי שבת ויו"ט קדושה אחת היא עיין עירובין שם וביצה דף ד' דרב פסק כר"א משום ד' זקנים דשתי קדושות הן

ואין להקשות דלכל הפחות מדרבנן אסיר להכין מיו"ט לשבת וה"ה משבת ליו"ט משום שבות כדאמר ר' חסדא כדאיתא שם בפסחים י"ל דדוקא בבישול ומלאכה מיו"ט לשבת אסרו משום שבות כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת קו"ח לחול משים דאפיה ובישול שכיח אבל בהכנת שבת ליו"ט דלא שכיח לא גזרו, ועוד י"ל דשבות קרובה התירו לצורך מצוה כדאיתא שם בגמרא ומצוה הוא שיהא הכל בטהרה ברגל לכן הטבילה עצמה היא מצוה כדאיתא ברבותינו האחרונים ז"ל לכן לרבה דסבר החול שפיר מותר להטביל הואיל דהוא ראוי לאנשים דאוכלין חולין בטהרה וחזי להוא השתא נמי חזי להו ואורחים כאלו שכיחא טובא ושייכא בהו הואיל אפילו בשבת במידי דשכיחא עיין תוספות פסחים שם דבמידי דשכיחא גם בשבת אמרינן בואיל ועוד י"ל דלרבה אפילו שבות אינו במה