התעוררות תשובה חלק א קסג

והנה בצל"ח הקשה למה נקט מתני' נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו אפילו לא חזר כיון דמיירי בחרס רותחת תיאסר משום ריחא דנפק ממנו ונבלע בפסח לרב דריחא מילתא הוא, ונלע"ד דיש לומר סברא דהא דגילתה התורה טעם כעיקר אי ממשרת ילפינן גילתה התורה דוקא באיסור לאו ואי מגיעולי מדין דילמא לא קאמר תורה דלגעלו כלים אלא משום חשש איסור לאו אבל מה שאיסורו באיסור עשה לא מצינו טעם כעיקר שאסרתה התורה, *) לפי זה הא דאסרינן לאכול צלי מחמת דבר אחר וזה הוה לאו הבא מכלל עשה והוה עשה וזה לא מצינו לימוד דטעם כעיקר באיסור עשה יהא אסור אם מצד ריחא לא הוה נאסר הפסח דכל איסורו אינו אלא איסור עשה לכן נקט וחזר אליו שנבלע בו גופו של איסור ואם גם טעם כעיקר מדרבנן אסור באיסור עשה דהא גם באיסורי דרבנן בעי ששים מ"מ גבי קדשים היכא דא"א אוקמוה אדאורייתא כדמצינו כ"פ. אלא לפי"ז יש לדקדק הא דאמר רבה בר בר חנה ואוקי רב אמורה עלי' כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולם מפני שהם מינה (חולין דף ג' ע"א) וכר"י דמין במינו לא בטיל הא חתיכה זו של היתר שקבלה טעם מהחתיכה של היתר שנע"נ אין בה אלא טעם בלוע שבלעתה מנבילה וטעם כעיקר דאורייתא מ"מ אינה אסורה מצד נבילה אלא באיסור עשה דנבילה ממש לא הוה כסברת הר' יוסף בתוספות חולין דף צ"ט ע"א המתחיל צ"ח ע"ב בד"ה רבא אמר דתורה אמרה תעבירו באש והיא רק עשה וכיון שאיסור נבילה של חתיכת היתר הזו שבלעתה מנבילה גופא אינו אלא בעשה היאך תוכל לאסור כל החתיכות כולן מפני שהן מינה הא טעם היוצא מן איסור עשה אין אוסר מן התורה לסברת הר' יוסף דכל החתיכה והנבלע בה הכל רק באיסור עשה ואי משום דמדרבנן אסור הא באיסור דרבנן לא אמרינן מין במינו לא בטל כדאיתא בתוספות בשלמא לר"ן דסבר כיון שנתן טעם בחתיכה לאו דוקא אלא משהו אוסר ולא סבירא לי' נמי כתוספות שם דאם לא נתנה טעם רק נאסרת במשהו אין משהו זה אוסרת שאר החתיכות אם כן אותו משהו הראשון היוצא מן חתיכת נבילה גופא הוא מתפשט בכל שאר החתיכות ובזה הוא טעם כעיקר דאורייתא ומתפשט בכולן ואוסר הכל משום מין במינו אבל לתוספות קשיא, ודוחק לומר דא"א חנ"נ הוה בלא תעשה דאמרינן הדרא לאיסורא קמא כסברת ר"ת והר' יוסף סבר כר' אפרים דלא אמרינן חתיכה נ"נ. ויש ליישב דווקא בגיעולי מדין דנבלע בקדירה ומה קדירה יוצא לחוץ לתבשיל ש בשל בו זה הטעם הוה רק באיסור עשה דנקלוש טעמא דהוי טעם שני אבל אם נתבשל ההיתר עם האיסור יחדיו אי אמרינן טעם כעיקר דאורייתא גם הר' יוסף מודה דהוה בלא תעשת וראיי' לדבר שהר' יוסף קאמר שם בתוספות משום דר' יוחנן סבר לה כר' עקיבא דיליף טעם כעיקר מגיעולי כותים וליכא אלא עשה דתעבירו באש דמצריך ליבון והגעלה עכ"ל אבל אי יליף ממשרת היינו דשורה ענבים עצמם במים ומקבלם ובולעים המים מהיין דהוה כנתבשל יחד עמו י"ל דמודה שבל"ת הוא דהא כתיב בכל משרת ענבים לחים ויבשים לא יאכל לפ"ז דמיירי כאן שחתיכה נבילה נתבשלת עם הכשירה (יעוין בתוספות וברש"י חולין דף ק') אם כן אי טעם כעיקר דאורייתא הוה גם כן בלא תעשה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה. ולפ"ז קשה לי הנה הא דלא למנויו ילפינן מדכתיב תכסו על השה והיא מצות עשה ולאו הבא מכלל עשה עשה והנה הא שניהם כשרים המה לאכול רק משום שלא למנויו אסור בתערובות טעמים לרב ולא למנויו עשה ובעשה לא אמרינן טעם כעיקר ובקדשים מצינו כמה פעמים שלא גזרו שיהא מדרבנן אסור ואוקמוה אדאורייתא לפ"ז מנא לי' להגמרא להקשות אדרב אלא מאי משום תערובות גופים הא תערובות טעמים מותר קשיא לרב רב קאמר זה בשאר איסורים ריחא מילתא בשר שמן עם בשר נבילה באיסור לאו אבל ברייתא מיירי בפסח ומשום שלא למנויו שהו כמו איסור עשה ומנ"ל להקשות לרב ונדחק הגמרא מכת קושיא זו ליישב הברייתא בשינויא דחיקא. הן לפי מ"ש למעלה די"ל לר' יוסף מאורלינ"ש דגם אי טעם כעיקר רק איסור עשה היינו בבלוע היוצא מהקדירה משום דהוה נותן טעם שני אבל בנתבשל עמו יחד למ"ד טע"כ, דאורייתא הוה בל"ת דהוה כממשו יש לומר דגם באיסור עשה רק הבלוע היוצא מהקדירה מותר משום דלא שייך בי' טעם כעיקר אבל בנתבשל יחד כיון דבאיסור לא תעשה הוה בלאו ה"ה באיסור עשה הוה בעשה **(ומצינו סברא כזו בהה"מ מאכלות אסורות פרק ב' הלכה ג' דדוקא מה שנאסר בלא תעשה בזה אמרינן כל היוצא ממנו אסור אבל לא במה שאינו אסור רק בעשה)**