התעוררות תשובה חלק א קסב

משום מלאכה כיון דאסור לאכלו וצריך לשרפו כיון דאם ישהה אותו יהא חמץ גמור, ורבים תמהו עליו הלא שריפת חמץ אסור ביו"ט ואפילו נתחמץ בתוך הפסח סבור הטור דאסור לשורפו ביו"ט, ונלע"ד הנה תוספות דף ד' ע"א הקשו דביעור חמץ אם הוא בשריפה אפרו וגחלתו מותר יהא מותר לשרפו ביו"ט כיון דיכול להנות אח"כ מאפרו וגחלתו לצלות אצלו ותירצו דעיקר שריפתו לשם מצוה ועיקרו לגבוה ואח"כ בא הנאתו ודמי לנדרים ונדבות דאסור משום לכם ולא לגבוה כיון דעיקרו לגבוה אתי, והנה זה תינח אם מצוה בביעורו ומקיים מצות תשביתו אבל בחמץ נוקשה לטור דמותר להשהותו ואין בו מצות ביעור כלל אפילו מדרבנן יכול לשורפו ביו"ט כיון דיכול להנות בגחלתו להסיק תחת תבשילו ואין מצוה כלל בשריפתו מכש"כ דיכול שיסבור הטור דנוקשה אפילו בהנאה מותר אם כן בשעת תחילת שריפתו יכול ליהנות ממנו למג"א דמתני' ביו"ט קאי ומשום שלא יבא לעבור על בל יראה אין שום הוכחה דנוקשה אסור בהנאה אדרבה מר' יודא נראה היפך דסבירא ליה דאסור באכילה ונותנו לפני כלבו דמותר בהנאה, אם כן כוונת המג"א אפילו אי הטור פוסק דחמץ ביו"ט אפילו בלא ביטול אסור לשרפו מ"מ כל זמן שהוא נוקשה מותר לשרפו וליהנות בו כאשר ביארנו וזה שיאור ישרף בעודו שיאור וזה נכון. סי' קס"ט בכתובות דף פ"ד ע"א איתא שטעמא דר' טרפון שאשה קודמת ליטול כתובתה מבעל חוב ומיורש משום חן ובתוס' שם בד"ה לכתובת אשה משום חינא מביא פירוש בשם ר"ח ז"ל דחינא הוא לאשה שירבו עליה קופצים ע"י ממונה שקיבלה בכתובתה ובסוף מקשה למה לענין גיבוי החוב הורע כחה לגבות כתובתה מזיבורית ולא מבינונית כבעל חוב והכי תקנו חכמים שהיא עדיפה מבעל חוב יש להסביר שייכות קושיא זו לפירוש ר"ח ז"ל שהביאו התוס' שניהם בדבור אחד דלכאורה יש ליישב תמיהת התוס' וכיון דאשה רוצה להנשא יותר מאיש רק אם תראה שאחר גרושין או מיתת הבעל תשאר בידים ריקניות לא תנשא אבל אם תדע שתקבל לכל הפחות מזיבורית כתובתה אז תרצה להנשא ולספק במיעוט וכדרך שאמרו חז"ל רוצק אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות והנה הכא שלא נותר אלא או לבעל חוב או לכתובת אשה הקדימו הכושל זאת האשה דאם יגבה הבעל חוב תחילה אז לא תשאר בעדה מאומה ולא תרצה להנשא ולא תמצא חן בעיני האנשים אבל היכא שנשאר בעד בעל חוב ובעד כתובת אשה אז הבעל חוב קודם מבינונית שלו משפט הקדומה באמת והאשה מזיבורית ולא שייך בה משום חינא כיון שגבתה כתובתה באמת אם גם מן הגרוע מ"מ כיון שהאשה בלא הכי רוצה להנשא תנשא לאיש מיושב קושית התוס' אבל זה תינח לפי' רש"י ז"ל שחינא מיירי שיהיה לה חן בעיני האיש שתנשא לו אבל לפי ר"ח ז"ל שיהיה לה חן בעיני הנושאה אם כן כל כמה שיש לה יותר ומצאו לה קופצים יותר אם כן היה לחכמים לתקן שאפילו במקום בעל חוב תגבה מבינונית לכן אחר שמביא תוס' פי' ר"ח ז"ל ממילא לפירושו קשה זאת לכן הקשה התוס' והביאו סמוך לפירושו באותו דיבור (וגם שגם לפי', ר"ח ז"ל יש לחלק כמו לרש"י ז"ל שאם לא יהיה לה כלל לא ירצה איש לקחת אותה אבל אם תהיה לה כתובתה אפילו מן הזיבורת ימצא לה אנשים מ"מ כיון דתקנו רבנן משום חינא דידה עשו תקנה זאת בתכלית השלימות להיות בכתובתה תמיד ידה על העליונה משא"כ לפי' רש"י ז"ל שבדידה תליא להנשא והיא רוצה להנשא מ"מ כדאמרו חז"ל יותר וכו' פשיטא שתנשא ולא עקרו חכמים כח הבעל חוב שלו בחנם בלא הכרח כי אם לא יהיה לה כלום אז נמשול על עצמה בהכרח שלא תנשא לכן די בתקנה זו שתגבה במקום בעל חוב וק"ל.) סי' ק"ע בסוגי' דריחא מילתא (פסחים ע"ו ע"ב). יש לדקדק מאי קאמר הש"ס אלוי הכי נמי מסתברא דאי משום תערובות טעמים מאי אפילו גדי וטלה דמאי נפקא מיני' אי גדי וגדי או גדי וטלה דילמא ברייתא אתיא כר"י דמין במינו אפילו בחלף לא בטיל ולא מבעיא גדי וגדי דאין צולין אלא אפילו גדי וטלה דמין בשאינו מינו הוא ג"כ אסור משום דלא הוה ששים יש לומר דזה גופא קאמר דלרבנן דסברי מין במינו בטיל אין כאן רבותא בגדי וטלה וע"כ משום תערובות גופים ומסתברא כלוי דמוקים ברייתא כרבים כרבנן.