התעוררות תשובה חלק א קסא

נכנס הול"ל כיון שראה הממונה שבא, ויש מפרשים שהי' הפרוכת פתוח תמיד וכיון שנכנס הכהן גדול הורידו הפרוכת מפני הצניעות וכיון ששמע הממונה שיוצא כה"ג הגביה לו את הפרוכת והוא דחוק ג"כ קצת והוכרחו לפירוש זה דצריך לדחוק ולפרש הא דקאמר נכנס להשתחוות שכבר נכנס הכה"ג להשתחוות לכן מפרשים יוצא ממקומו כפירוש הראשון שכתבתי ולשני הפירושים קשה היא דוחק כאשר כתבנו דלמה לא אשמעינן שכשנכנס הוריד הפרוכת לכבודו כמו שאשמעינין שהגביה הפרוכת בשעת יציאתו לכבודו ונלע"ד פשוט דהפרוכת הי' פתוח תמיד וכשנכנס הכה"ג הורידו אותו לכבודו שלא יראה חוצה הכה"ג בהשתחויתו כדפירשו המפורשים ז"ל וכאשר יצא הגביה הממונה הפרוכת ונכנס והשתחו' קאי על הממונה שהוא הי' סגן הכה"ג ואשמעינן שאחר שיצא כה"ג מהיכל נכנס הממונה להשתחוות לבד ויצא ואח"כ נכנסו אחיו הכהנים להשתחוות ויצא כי כבוד יותר לכה"ג שמשמשו הסגן הוא נכבד מכל הכהנים וכמו ס"ת שקבל הכה"ג מסגן והסגן מחזן והכל משום כבודו ממילא לא צריכים לפרשו ונכנס והשתחוה פירושו שכבר השתחוה אלא פירושו כפשוטו וקאי על הממונה. סי' קס"ח קצת הערות בסוגיא דאלו עוברים בפסח. וקולן של סופרים, הקשה המהרש"א דלמה לא אמר התנא וקולן של בנות ישראל כיון שלבנות סופרים אינם נותנים רק מה שמשיירות ויש לומר דבנות עשירים מיד שמגבלים גיבול דק מים עם קמח לטוח הם טוחים עמו ועד שישהא שיעור מיל כבר נמאס על פניהם בשערן לכן אין בו אפילו חמץ נוקשה לת"ק רק מה שמשיירות לבנות עניים ועד שיגיעו להם כבר שהה שיעור מיל ונתחמץ והוה נוקשה לכן קרי לי' קולן של "סופרים", שרק זה דווקא הוה נוקשה ולא של עשירים, ור' אליעזר מוסיף תכשיטי נשים מה גם שהעשירות מטפלות כי סובר שאינו נמאס כל כך שלא ירד עליו תורת חימוץ ואסור ומיושב גם בזה קושית תוספות ע"ב בד"ה אף טיפולי נשים. הפנ"י וצל"ח דקדקו למה דמסיק תוספות לעיל (דף ב' ע"א) גם לר"ת דסבר דלא עבר על בל יראה בנוקשה אעפ"כ צריך לבערו וראיי' משיאור ישרף למה מפרש הר"ת אלו עוברין מעל השלח, וכא מעולם הגם דלא ע"ע על ב"י מ"מ צריך לבערו מן העולם, ותירוצו דתוספות קאמר זה לדידהו לשיטתם דטעמא דבדיקה כיון שהחמירה התורה בבל יראה החמירו חז"ל לבערו הגם שביטל דילמא אתי למיכל מיני' וכוונתם אי ננקוט כשיטת ר"ת דנוקשה לא ע"ע מ"מ לדידן צריכין לבערו, אבל מ"מ קשה על זה קושית המג"א על הטור דסבר דתערובות ונוקשה מותר להשהותו ממתני' דשיאור ישרף א"כ קשה גם לר"ת מהא מתניתין והפנ"י כתב דלשון עוברין פירושו ומשמעותו עובר מעל השלחן ובאמת הבעל המאור מפרש עוברין לשון "מתבערין" כוונה ביעור "לגמרי" מן העולם אבל ר"ת פירש עוברין לשון עובר ולא לשון ביעור] ולכן פר"ת כן, והקשה על התנא גופא קשה למה נקט לשון עוברין דמשמע מעל השלחן הא גם אי לא עבר על בל יראה צריך להתבער מן העולם, ונל"ד דתנא דידן סבר באמת דאין צריך רק העברה מעל השלחן לכן נקט לשון עובר ולכן פר"ת כן אבל סתמא בתרא דשיאור ישרף חולק על תנא זה וסובר דצריך ביעור מן העולם ונקטינן כסתמא בתרא ולדינא גם ר"ת יודה לזה לפי מה שתוספות נקטו כיון דעבר על בל יראה גזרו דילמא אתי למיכל מיני' והרא"ש חלקו לשני טעמים וק"ל. רש"י כתב דתנא דנוקשה בלאו יליף מכל מחמצת ותנא דתערובת חמץ בלאו נמי יליף מזה וקשה דלשון כל משמעותו הכל אם כן כל חד מהני תנאים דדרש כל לילף מיניה תרווייהו תערובות ונוקשה בעיני', ואין לומר דסבר דכל ריבוי הוא ואין יכול לרבות ולילף מיני' רק דבר אחד ולדידי' נוקשה כל שכן ולדידי' תערובות כל שכן א"כ קשה מנ"ל למילף הקל ולהביא החמור מקל וחומר דילמא הריבוי בא רק להרבות החמור והקל באמת לא כדרך כל הש"ס דצריך בכל פעם לריבוי כזה שני דרשות וי"ל דכל אחד בדדמי לי' מרבה ר"מ סבר נוקשה בעיני' דמי לי' לחמץ בענין זה שהוא בעיני' ויליף מיני' ור"א סבר דדמי לי' תערובות דהוא חמץ גמור לחמץ גמור ונוקשה בק"ו. המג"א מיישב הטור על מה דקשיא לי' דמותר להשהות תערובות ונוקשה בעיני' ממתני' שיאור ישרף דמיירי ביו"ט עצמו ואסור לאפותו