התעוררות תשובה חלק א קס

עניים פ"ז) מוסיף גם לכסות אותו, ונ"ל דיוקו מדקתני "מפרנסין" ובכלל פרנסה איתא גם כן מלבושים כדאיתא בתוספות כתו בותמה שאין כן אי הוה קטני מזונות, והב"י בסימן שס"ז מביא בשם הכלבו דגם ללות איכא מצוה. אבל נלע"ד לפי מה שנוהגים בחוליהן ובמתיהן שיש שם תועבות ושיקוצים וגילוליהם וצלמות דבר מאוס ומגונה שילך יהודי לשם או ללותן יהודי וגם איבה לא שייך בזה דהא יודעים שזה נגד חקי אמונתינו אבל אותן הגוים שאין להם כל זה ומאמינים בהקב"ה לבדו יש לומר דמצוה ג"כ איכא כדנתן הטעם הרמב"ם בה' מלכים. והנה לגר תושב כתב הרמב"ם שם דפשיטא ליה שיש בהם מצוה שהרי אנו מציון להחיותו ויעוין כס שנה שם. ונראה לי מה שכתב הרמב"ם שם דגוי שעובר על שבע מצות בחשבו שמותר הוא חייב כי קרוב למזיד הוא שהי' לו ללמוד ולא למד כדכתב הרמב"ם בה' מלכים, לענ"ד זה דווקא כשאנו שרוין בארצינו וידינו תקיפה וכל השרוים בינינו או שיהי' גירי תושבים או שנהרגם כדאיתא שם ברמב"ם, בזה יש לומר שהי' לו ללמוד יען שרואה בכל יום כולם גירי תושבים ויש להם דת שבע מצות ויודע מכל זה ממעשים בכל יום ששומע ורואה הי' לו ללמוד אבל אתה בגלות שלא שמע ולא ראה ולא ידע מכל זה מאין יעלה על דעתו שיש לו ללמוד שבע מצות ולקיימם אשר לא שמע מעולם מכל זה הגם שאין אנו רשאים להכשילו בהם משום לפני עור, אבל הוא שוגג גמור הוא יותר וראיי' לזה מדכתב הרמב"ם פ"ג מהלכות ממרים הלכה ג' שאותן הקראים שנתגדלו מאבותיהם בטעותם אע"פ ששומעים אח"כ מדתי ישראל הוה כאנוסים והו' כתינוק שנשבה לבין הנכרים ה"ה אלו יש לדונם כזה הגם שאינם גרים תושבים ויש קצת ראיי' לזה מהראב"ד ומהכסף משנה שם ה' עי"ז פ' יו"ד הלכה וי"ו, ובעשייתן להם גמ"ח יש לומר שיש שכר ומצוה ויש לכל אלו לעשותם וקידוש השם ויקר אמונת היהודים שמטיבים לכל הרי הוא אומר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו וכתיב דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום

הלכה זו שאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג הובא ברמב"ם ה' ע"ז פרק י' הלכה וי"ו ובפרק י"ד מהלכות איסורי ביאה, ובפ"ג מהלכות בית הבחירה ובהלכות שבת ובה' מלכים

סי' קס"ז

מה שחנני השי"ת בהא דכתב הרמב"ם ה' בית הבחירה דמקום המערכה של המזבח הי' כ"ד אמות על כ"ד אמות ועוד יותר ד' טפחים והא דלא חשב במתניתין משום דלא הי' שיעור אמה שלימה ונראה לראב"ד לדוחק ועיין כ"מ שם, ולרש"י דסבר דרוחב הסובב היתה אמה בת ששה טפחים הי' כ"ד על כ"ד וב' טפחים נראה לענ"ד דעובי דופני הקרן הי' [חצי] טפח לצד מזרח וחצי טפח לצד מערב [וחצי] טפח לצד דרום [וחצי] טפח לצד צפון (וכיון שדופן עובי הקרן הי' טפח אם כן כל קרן מבליע מכל צד טפחים ושני קרנות ארבע טפחים ולרש"י הי' מבליע הדופן רק חצי טפח] והא דכתיב אמה מזה ואמה מזה סביב היינו תוכו של הקרן סביב בפנימיותו והא דכתיב אלו הקרנות זרת האמה האחד דפירושו מאמצעיתו של הקרן הי' לכל צד זרת היינו חצי אמה היינו גם כן מאמצעיתו דחלל הקרן והא דקרנות הי' מרובעים היינו כל דופן הקרן הארבע דפנות הי' כל אחד עביו טפח א"כ הי' מבליעים מכל קרן הארבע דפנותיו מכל צד היינו (חצי] טפח מכל צד עולה מצד מזרח למערב ב' טפחים היינו קרן מזרחית דרומית הי' מבליעים דפנותיו ממזרח גופא ממזרח למערב ב' טפחים (כי כל עובי דופנו הי' טפח) וכן קרן מזרחית צפונית א"כ הי' מבליעים שתי קרנות אלו מדרום לצפון שני טפחים וכן קרן מערבית דרומית וקרן מערבית צפונית הי' מבליעים גם כן כמו הראשונות שני טפחים מדרום לצפון והי' מבליעים אלו הארבע קרנות גם ממזרח למערב שני טפחים ומדרום לצפון ב' טפחים ועולה הכל כהוגן ולרש"י הי' עביו של דופן הקרן חצי טפח ואתי שפיר

והנה במס' תמיד פ"ז משנה א' תנן וז"ל וכיון ששמע הממונה רגלי של כהן גדול יוצא הגביה לו את הפרוכת נכנס והשתחו' ויצא ונכנסו אחריו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו עכ"ל עיין בתויו"ט שמפרשים בזמן ששמע לכהן יוצא ממקומו שהי' שם והוא דחוק דהו"ל לומר בזמן שכה"ג בא ממקומו כדתנן ברישא בזמן שכה"ג