התעוררות תשובה חלק א קנט

לרפאותו או לקבור מתיהם שלא יהיו מוטלים בבזיון כמאכל כלבים ולעוף השמים אין מזה איבה כל כך. והנה הב"ח (בסימן קנ"א) מדקדק בלשונות הרמב"ם פעם נקט כן ופעם כן, ונראה לי לבאר קצת לשון הרמב"ם (ה' מלכים פ"י הלכה י"ב) וז"ל אפילו עכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, הנה יש מפרשים דרכי שלום היינו שלא יהא איבה להם וישנאו אותנו ולנקום בנו וזה שייך יותר אם מפרשים "עם" היינו שהמה עמהם וביניהם יחד ונותנים לישראל ומבקרין חוליהם והמה העכו"ם ביניהם רואים זאת ומניחים אותם ואין עושים להם דבר זה בזה יש איבה יותר ויש לחוש לכל זה שישנאו וינקמו בנו, אבל הרמב"ם מפרש טעמא שנתיבות התורה המה נעימיה ודרכיה שלום כוונתו כי דרכי התורה נעימים ושלום לכן נעשה את כל זה וגם היא כבוד התורה והאמונה לאומת ישראל ועוד מוסיף הרמב"ם משום רחמיו על כל מעשיו כתיב ויש לפרש כוונתו בזה ממילא מוכח שרצון הקב"ה שנעשה להם כל זה כי הדבק במידותיו כמו שהוא רחמיו על כל מעשיו כן אנחנו נלך במדותיו ולרחם על כולם, ויש עוד נפקא מיניה טעם איבה ושינקמו בנו זה שייך כל זמן שאנו בניהם בגלות אבל אם אנו בארצינו וידינו תקופה עליהם לא שייך חשש שיעשו לנו רעה, מ"מ טעמא דהרמב"ם משום רחמיו על כל מעשיו ומשום שנתיבות התורה שלום שייך גם אם ידינו תקופה הוא. והנה רבי ציער בשנת בצורת משום שסבר שנתן פתו לעם הארץ כדאיתא (מס' בבא בתרא) ויחסר אח"כ לתלמיד חכם ואולי מכש"כ שאין אנו רשאים ליתן צדקה לגוי כל זמן שלא יהיה לעניינו די מחסורם רק עם עניי ישראל יחד שרואים שנותנים לאחרים והמה מדחים אותם בזה מותר מפני דרכי שלום שלום נתיבות התורה, ועוד דיותר צער לעני באם רואה בעיניו שנותן לאחר ולו אין נותנים וה"ה קבורת מת הלא המה יוכלו לקבור מתיהם בעצמם לכן לא הותר רק אם המה יחד עם מתי ישראל כאשר בארנו בזה אבל ביקור חולים שאין שיעור אפילו אלף מבקרים טובה לחולה ולא יחסר על ידי זה לעניי ישראל לכן נקט בה' מלכים שמיירי שם בידינו תקופה עליהם כדמיירי שם בכל הפרק לכן נקטו סתם מבקרים חוליהם ובצדקה ובקבורת מתים נקט עם ישראל ומפרש הטעם משום רחמנות ומשום נתיבות ודרכי התורה שלום ולא משום איבה מ"מ מתורץ שפיר דיוק הב"ח דבעניי נכרים דקדק הרמב"ם בכל פעם שמביא הלכה זו בפרק א' ופרק ז' מהלכות מ"ע ופרק יו"ד מה' ע"ז דווקא עם עניי ישראל כוונתו אם המה יחד עם עניי ישראל ולא בלבדם שלא יחסר לעניי ישראל עי"ז משא"כ בשאר פעמים כי טעמא רבא לחלק ביניהם שלא יחסר לישראל אח"כ כאשר בארנו. והנה הב"י ביו"ד (סימן שמ"ז) תמה על הכלבו שמביא שמצוה ללות מת גוי וכתב הב"י שדוחק לומר שמפני דרכי שלום יהא מצוה לכן מסיק דמיירי בחסידי אומות העולם שגם להם יש חלק לעולם הבא, והב"ח מפרש מצוה וחיוב הוא מפני דרכי שלום ויש לומר שהב"י מפרש דרכי שלום שלא יהא איבה לנו מהם וינקמו בנו ואין זה מצוה רק משום להסיר איבה מעלינו, אבל לפי פירוש ברמב"ם דרכי שלום משום כבוד נתיבות שלום דרכי התורה ונתכבדת התורה וטוב דרכיה בעיני האומות וכבוד ישראל מצוה באמת איכא. והנה הרמב"ם וטור ושו"ע כולם מתירים את כל זאת, והטו"ז בסימן קנ"א דקדק דאשמעינן הפוסקים דמותר דלא תימא דמזלזל בזה במצות גמ"ח אלו במה שנותנין לגוי שמראה שאין המצוה חשובה עליו רק וותרן הוא ומוותר הוא גם לאוה"ע קמ"ל דשרי מפני דרכי שלום ויעיין גם בטו"ז או"ח (תרצ"ד ס"ק ב'). ולי נראה כיון דפסק שם בשו"ע (סימן קנ"א) דאסור ליתן מתנת חנם לגוי וה"ה דאסור ליתן להם חניי' בקרקע ולא ליתן להם חן או לשבחם במעשיהם והכל נדרש מלא תחנם וזה אסור אפי' לגוי שאינו עע"ז הו"א דכל אלו אסורים דלא יהא גרוע ביקור חולים וצדקה ודברים טובים וניחומים מנתינת חן או משאר מתנה בעלמא קמ"ל דמשום דרכי שלום מותר או משום שהוא מצוה בעצמותו ואנו עושים זה לשם מצוה או משום איבה שלא ינקומו בנו ומפני הנאת דידן אנו עושים. והנה לדינא כל זה שרי אפילו בעע"ז והתוספתא מוספת על הברייתא דתני בת רק צדקה קבורות מת ביקור חולים ומוספת התוספתא גם מספידין ומנחמים אותם. והרמב"ם (ה' מתנות