התעוררות תשובה חלק א טו

סברת התוספות דנשים חייבות גם בזה ומוסבר היטב לפי מה שכתבנו דההקישא בא על עונשין שיש בחיובי זמן גרמא לאפוקי דלא נילף להו מתפילין לפטור ולפ"ז יש לומר איסור עשה הוה נמי בכלל זה כגון הכנה אבל לסברתנו עדיין יש לעיין בכל זה. והנה איידי דאיירינא בהא נתעורר לשיטת הר"ן דכתב על ר"ת שסבר דנשים חייבות בשלש סעודות משום שאף הן היו באותו נס, שאין צורך שלכל מילי דשבת הוקשו מ"מ מוכח לפי דברי הר"ת דחייבות ביו"ט בלחם משנה שהוא גם כן זכר למן הגם ביו"ט לית לן הקישא מ"מ משום שהיו באותו הנס (אבל לפי סברת מאוה"ג רע"א ז"ל בתשובה שם שנשים פטורות גם מאכילת פת ביו"ט ממילא כיון דליתא בחיובא דאכילת פת ה"ה דליתא בחיובא דלחם משנה ויש לדחוק דחייבות בפת כדי לקיים לחם משנה ונפקא מיניה שלזה יועיל גם כן פת הבאה בכסנין: והנה ראיתי בהשמטות דספרו של אותו גאון זצ"ל שקידוש ביו"ט נשים פטור' ומחמירין כמו בכל מ"ע שהז"ג שמחמירין, לענ"ד תמוה דהא כל קידוש יו"ט ילפינן מפסוק הובא בה"ג ואם גם אסמכתא הוא מ"מ כיון דאנשים חייבות בהו מאסמכתא דזכור ה"ה נשים כיון שחייבות בשבת בזכור בל"ס מאסמכתא זו שנסמך קידוש של יו"ט לזכור דשבת גם נשים חייבות אבל רק בקידוש אבל לא בשאר מצות היום, ובמדרש ילקוט פ' יתרו מסמיך קידוש יו"ט על פסוק אלה מועדי ה' ולפ"ז נשים ג"כ פטורות שהז"ג ואי חייבו' בקידוש כיון דאין קידוש אלא במקום סעודה לכה"פ רביעית יין ולכה"פ אותו רביעית של קידוש מחויבות לשתות אזי אי שכחה בברכה האחרונה ההזכרה קדושת היום צריכות לחזור דלא סגיא דלא שתיא וה"ה מי שמקדש בשבת ויו"ט ושותה יין שיהא במקום סעודה צריך לחזור ולברך אם שכח ההזכרה. והנה תמוה לי שם למאי דמסיק בתשובה דנשים פטורות מפת ביו"ט אם כן מאי מקשה הר"ן בסוכה (דף כ"ב) על הא דאיתא שם דלילה הראשונה גם רבנן מודי דחייב לאכול בסוכה מגזירה שוה דט"ו ט"ו מחג המצות והתם מנלן בערב תאכלו מצות למה לי בערב תאכלו מצות תיפוק ליה דמחויב לאכול כזית מצד יו"ט כדאיתא בגמרא ברכות כן הקשה הר"ן וקשה הא צריך בערב משום נשים דמצד יו"ט פטורות וי"ל אי קאי רק לחיובי נשים למה צריך הקישא דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה הא כל גופא דקרא דבערב תאכלו קאמר רק בשביל נשים, דאנשים בלאו"ה מצד יו"ט חייבים אלא על כרחך הוה אמינא דרק לאנשים אמר בערב דלכן צריך לילף לנשים מהקישא ממילא שפיר מקשה הר"ן ויש לישב קצת (י"ל דהיקש בא לחייב עבדים דהו"א דוקא נשים חייבום התורה מבערב תאכל שאף הן הי' באותו נס כרשב"ם שעיקר הנס נעשה על ידיהן אבל לא עבדים לכן צריך היקש בעד העבדים ועיין לקמן בתשובה כ"ה ה' בד"ה ואיידי דאיירין) כתבתי כל זה לדינא ולפלפולא ומי שדעתו רחבה יברר הדבר לאמתה של תורה ושכר רב יטול. סי' ג' שאלה הלכה למעשה בבן זוג צעירים לימים אשר בכל פעם שמתעברת אשתו היא בסכנה גדולה שאינה יכולה להוליד הוולד כי נסתם הרחם ויוכל להכניס ולא להוציא ונסתכנה כמה פעמים אם יש להתיר לשמש במוך שתשים אותה רק בעומק נגד פי הרחם לבד ועוד שנית כי הבעל לא קיים עדיין פו"ר אם יש גם כן להתיר והוא מפרנס אלמנה אם אשתו ואם תתגרש פסקא לחיותא הגם שמוטלת על הציבור מ"מ ברוב חיי צער ולחץ תחיה אם גם תקבל החזקה מזה ומזה תהא לה בושה ועתה הוא סמוכה על שלחנו ומפתו תאכל. ביבמות (דף י"ב ע"ב) איתא תני רב ביבי ר"מ אמר שלש נשים משמשות במוך מעוברת ומניקה וקטנה מבת י"א עד י"ב שנים וחכ"א אחת זו ואחת זו משמשת והולכת ומן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ה', שיטת תוספות היא שרש"י סובר מוך בשעת תשמיש, ור"ת חולק שמוך בשעת תשמיש בודאי אסור דהוה כמטיל זרע על עצים ואבנים, אלא במוך אחר תשמיש איירי שבשעת תשמיש משמש כדרך כל הארץ וכמו קטנה ואיילונית דלא איתסרו בתשמיש הגם דלאו בני בנים נינהו, ואח"כ לאחר התשמיש נותנת האשה מוך ומקנחת דאיהי לא מיפקדא אהשחתת זרע כיון דלא מיפקדי אפו"ר (וסבר ר"ת דגם זרע של האיש מותרת להשחית) והשלש נשים צריכות לשמש במוך אחר תשמיש כדי שלא תבואו לידי סכנה ע"כ שיטת ר"ת משמע אבל שאר נשים מותרות רק אינן צריכות וזה במוך דלאחר תשמיש, ועל זה קשה כיון דאין בו איסור