התעוררות תשובה חלק א קנח

דכל טעמייהו דתורה הוה שיתן מתנות כדי שיהי' לכהן בשר וכיון דאינו מחויב ליתן לו ממילא אין כאן מצות נתונה אפילו לצאת ידי שמים ועיין בסוגיא במזיק מתנות כהונה בתוספות דף ק"ל ע"ב ואתי שפיר ככולי עלמא, ואולי מאותו טעם עצמו נהגו כר' אלעאי דאמרינן לכהן אייתי' ראיי' דהלכה כחכמים דחו"ל חייב הגם דגבי כלאים כר' יאשי' ליכא הך סברא ושפיר טעמא שלא ראינו מדקדקים בזה רק יחידי סגולה וק"ל

ואיידי אכתוב מה שנראה לי ליישב הב"ח סימן ס"א שמביא דברי התוספות שבת דף ס' דהא דתנו רבנן בטבח כהן שנים ושלשה שבתות פטור ממתנות שנים נקט אליבא דר' דסבר בתרתי זימני הוה חזקה ושלשה לרשב"ג דסבר בתלתא זימני, והקשה הא תוספות כתבו בדבר שבממון גם רבי מודה דרק בתלתא זימני הוה חזקה. והנה ביבמות ס"ג בגמרא על פלוגתא דר' ורשב"ג ומסיק שם בנישואין ומילה בתרי זימני ובווסת ושור מועד בתלתא זימני, ונ"ל טעמא דבחד זמנא אמרינן מקרה הוא אבל אי מיתרמי תרי זימני יוכל להיות גם כן שמקרה הוא כיון דרק בתלתא זימני הוה חזקה מ"מ דחוק קצת שיתרמי תרי זימני זה אחר זה ויש לחוש שאולי יתחזק הענין ויארע עוד פעם והוה חזקה לכן בפעם השני הוה ספק אם חזקה מעיקרא הוה ויתחזק כאשר יקרה עוד פעם או פ"ש אולי הוה גם כן רק מקרה והוה הדבר ספק חזקה לכן במילה ונישואין דהוה סכנה ואין הולכים בסכנה לא בתר רוב דטובה מחזקה לכן צריך להחמיר מצד ספק סכנה אבל בממונא אם גם כן ספק הוא בתרי זימני מ"מ לא מוציאים מצד ספק מחזקת מרא קמא לכן דווקא בתלתא זימני הוה חזקה וה"ה במילתא דאיסורא דלית בי' סכנה מותר בתרי זימני אי הוה להדבר חזקת כשרות דמצד ספק לא מפקינן מחזקת כשרות שלו אבל אי לא הי' לו חזקת כשרות באמת אסור מצד ספק היכא דהוא ספק דאורייתא לכן בשור המועד דבר שבממון דווקא בתלתא זימני הוה חזקה ובווסתות למיעקר ווסת הקבוע פשיטא דצריך תלתא זימני דבתרי זימני לא מפקינן מספקא מחזקה דמעיקרא אפילו למיקבע ווסת דלא שייך לענין זה כ"כ חזקת טהרה לענין קביעת ווסת דהא אם תקדים או תאחר גם כן יהא לה ווסת מ"מ כיון דנקטינן ווסתות דרבנן הוה ספק דרבנן ולקולא ואתי שפיר

סי' קס"ו

שאלה אם מותר להספידו לגוי וללוותו למקום קבורתו ולנחם אביליהם. תשובה לברר דבר זה נ"ל כך הנה בגיטין (דף ס"א ע"א) ת"ר מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל ומבקרין חוליהן עם חולי ישראל וקוברים מתיהם עם מתי ישראל, ורש"י מפרש אם נמצא בין הרוגי ישראל גוים, ודייק הר"ן מזה דרש"י סבר דווקא אם נמצא ביניהם קוברין אותו עמהם ולא לבדו, ולדבריו ה"ה עניי נכרים רק עם עניי ישראל אם המה ביניהם מפרנסים וכן חוליהם דווקא אם המה עם חולי ישראל וביניהם מבקרין, והר"ן חולק ומביא ראיי' מירושלמי דלא קתני עם ובפרט מתוספתא דלא תני והזכיר כלל ישראל בכל אותן הדברים

ונלע"ד דגם רש"י מודה להר"ן דיש לדקדק למה לא מפרש רש"י מיד על הרישא כן עניי נכרים עם עניי ישראל דוקא אם המה ביניהם וממתין לפרש כן עד סיפא דקוברין מתיהם ויש לומר דרש"י רצה לאשמועינן לאפוקי שלא נפרש אם מתי ישראל היינו שיקברו אותם בקבריהם או סמוך לקבריהם וזה אינו דהא אפילו צדיק אצל חסיד אין קוברים מכש"כ גוי אצל ישראל לכן אשמעינן רש"י מתי נכרים עם מתי ישראל דפירושו אם "נמצאו" בין מתי ישראל היינו אם נמצא ביניהם קוברים אותם אבל לבדם או באותו חצר כדאיתא בב"ח (סימן שצ"ז) אבל לא בקבריה'. והנה בתוספתא מוסיף על ברייתא דילן שמספידים ומנחמים אותם וכן פסק הטור ביו"ד (סימן קנ"א) ונקט מספידים ומנחמים אבליהם משא"כ (בסימן שס"ז) לא נקט תרווייהו וי"ל דסמיך חד אאחרינא, ויש לדקדק למה מוסיף בתוספתא בשני דברים הספד ותנחומין ולא קתני בברייתא וי"ל לפי מה שמפרשים מפני דרכי שלום היינו דאם לא נעשה גמ"ח זה גם להם אז יהא להם איבה וישנאו אותנו ויעשו לנו חלילה רעה וזה לא שייך כל כך גבי הספד וניחום דגם בישראל אין מספידין כולם ולא הכל הולכים לנחם האבלי' כיון דאיננו רק גמ"ח בעלמא ולא הכרחי להם לדבר הזה כגון צדקה שצריך לחיותו או ביקור ולפקח על החולה כדי