התעוררות תשובה חלק א קנז

והפירושים מר"ח ועד התענית ועל של כל השנה סמוך אמאי דסתים ונקט בכאן בסימן תק"ס כלשון הרמב"ם וזה נראה לעיקר דאל"כ הוה לי' להמחבר ולומר בב"י דלהלכתא פסק כפירוש השני שעושים הכל טוח וסד בסיד דדוחק לומר דסמיך על מה שנקט למעלה רק לאיסור מר"ח ועד התענית ידעו שכוונתו פה כפירוש אחר כי זה הוה לכל הפחות בבית יוסף לפרש. סי' קס"ה

שאלה למה אין נוהגים גם המדקדקים יותר במצות לקיים מתנות כהונה שנוהגת לרוב פוסקים וכפשטא דתלמודא דחייב מן התורה גם בחו"ל

תשובה כבר תמה על זה בפלתי ונראה הנה הרשב"א בתורת הבית כתב דמדאורייתא לר' אלעאי דיליף נתינה נתינה מתרומה פטור מן התורה בין ממתנות בין מראשית הגז בחו"ל כמו תרומה שפטור ממנה בחו"ל רק מה שנהגו חכמי הש"ס גם בזמניהם במתנות משום שהי' בבבל ושם תרומה ומעשרות נוהג מדרבנן ה"ה מתנות נוהגת מדרבנן, וצ"ל לדידי' דהא דשלחו זקני דרום שכהן טבח חייב במתנות היינו דשלחו כן לבבל אבל במדינותם פטור, מ"מ קשה לדידי' למה לא ינהג גם כן ראשית הגז בבבל כמו תו"מ והא רב נחמן בר יצחק אמר נוהג עלמא כר' אלעאי בראשית הגז והוה נהג וקנס למאן דלא מקיים ונתן מתנות כדאיתא בגמרא, ומה חילוק בין מתנות לראשית הגז ועוד יש לדקדק דכהן הטובח למכור לתוספות אינו חייב אלא מדרבנן וכן כהן המשתף עם טבח ישראל אינו חייב רק מדרבנן ולמה החמירו בבבל כל כך לשמתא וקניס גלימא ואטמא כיון דכהן טבח גם בא"י באופן הזה רק מדרבנן ובבל הוי רק תרי דרבנן ובפרט לרמב"ם דסבר דתרומה בזמה"ז בא"י רק דרבנן משום דדומה לחלה וצריך ביאת כולכם אם כן הוה תלתא דרבנן אבל באמת הרמב"ם גופא סבר דמתנות בחו"ל מן התורה ולא מדמה מתנות לתרומה דהיינו דלא יליף נתינה נתינה מתרומה לפטרו במקום שאין נוהג תרומה והנה רש"י בשבת (דף יו"ד ע"ב) מתרץ דבימי רנב"י נהוג בראשית הגז כר' אלעאי ולא במתנות ואח"כ נהוג עלמא גם כן להקל במתנות, וקשה גם כן כיון דמתנת וראשית הגז בחד מחתא מחתינהו למה נהגו החלה כן רק בראשית הגז ולא במתנות ואח"כ נהגו גם במתנות כן ויש ליישב דסבר כמו סברת הרשב"א דבמתנות הוה כמו תרומה וכיון דנהג שם בבבל תרומה נהגו גם כן במתנות כמו תרומה, והנה תרומה גופא שנהגו בבבל ועמון ומואב ומצרים דווקא ובשאר חו"ל אינו נוהג כדאיתא ברמב"ם וכן איתא בתוספות מס' ע"ז (דף נ"ח ע"ב) בד"ה בצר לאו היינו בצרה בסוף הדיבור לחד תירוצא וכתבו טעם משום דמקומות הסמוכים לא"י ועוברים ושבים שכיחי משם לא"י שם חששו שלא יבאו להקל ולזלזל גם בתרומת הארץ גזרו גם על אותן מקומות והנה במתנות דשכיח בכל יום ויום ושכיח להרבה בני אדם ששוחטים בהמות לכן נהגו גם במתנות דשכיח משא"כ ראשית הגז שהגיזה הוא רק פעם אחת בשנה ואינו מצוי רק ברחלים ודווקא בחמשה צאן וזה מיעוטא ולא שכיחא לכן לא גזרו עליהם ולא נהגו כן וכן מצינו סברא כזו בתוספות חולין (דף ק"ד ע"א) בד"ה חלת חו"ל דחלה דשכיחא לכל אדם גזרו עליה יותר להפריש שתי חלות משא"כ בתרומה דאין רגילים בה אלא בעלי קרקעות וממריחי תבואות עיי"ש דלכן יש לומר נהגו כר' אלעאי בראשית הגז ולא במתנות אבל אח"כ שנתרבו הגליות ופסקו כל כך עוברים ושבים ואוכלי בשר נתמעטו ובפרט זובחי זבח שכל אחד יזבח לעצמו רק מבהמה אחד אוכלים למאות ורק אחד ממאה שוחט בהמה תקילו גם במתנות שהיא רק משום מצות נתינה לכהן ומדאורייתא פטור הוא ואין בו שום איסור אכילה ולא חשש טבל אבל בתרומה ומעשר שיש בטבל ובמיתה נשארו על תקנתם הראשונה כי"ל

והנה השתא אנן בדידן דאית לן רבוותא דסברי דבמתנות פטור בחו"ל מן התורה ורק בבבל ובמקומות הסמוכים נוהג מדרבנן וגם עכשיו גם זה אינו נוהג ממילא פטורין אנו לגמרי ואפילו להחמיר לא ומטעמא דאנן אמרינן לכהן אייתי ראיי' דהלכה כאותן פוסקים דנוהג גם בחו"ל וניתן לך וממש כמו דאיתא בגמרא בתייש הבא על הצביי' ליתן לו חצי מתנות או בצבי הבא על התיישה לענין ליתן לו כל המתנות דאמר לכהן אייתי ראייה דהלכה כמ"ד חוששין לזרע האב ואתן לך ה"ה אייתי ראיי' דהלכה כהפוסקים דחו"ל חייב ואתן לך וכיון דאין צריך ליתן לו ממילא אין כאן מצות נתינה מעיקרא