התעוררות תשובה חלק א קנו

תשובה הנה דבר זה הובא ברמ"א או"ח (תקנ"ג סע"ב) שנהגו שלא ללמוד בערב ת"ב אחר חצות ותניא בגמרא תינוקות של בית רבן בטלים בו, ובמג"א שם איתא שגם דברים המותרים ללמוד בת"ב אסיר ללמוד עם התינוק דעיקר שמחת התינוק במה שיודע לקרות ומבין מה שלמד, רק החורבן שהוא רק סיפור המעשה ומשבר לב התינוק דשרי ואיתא במג"א דבאבילות דרבים מחנכים גם הקטן וגם יש לומר טעם דמשום המלמד עמו אסור דשמחה הוא לו למלמד אם רואה שהתינוק מבין וידע מה שלומד עמו והנה טעמא דמנהגא דנא שלא ללמוד בעט"ב לא ידענא ובחתם סופר נותן טעם לשבח דדרך להרהר אחר גמר לימודו במה שלמד וכיון דבט"ב הרהור אסור משום דמשמח כמו הלימוד ועיקר איסורו משום פקודי ד' משמחי לב לפ"ז מותר בעט"ב ללמוד עם תינוק דברים המותרים דמותר גם לגדול בט"ב ומשום שמחת המלמד איננו אסור כי עודנו ערב ט"ב ומותר עוד בשמחה הלזו ומשום שמחת התינוק גם כן מהאי טעמא שרי דבערב ט"ב עדיין כל זה מותר. ונ"ל דאם אין התינוק רוצה וחשקו רק ללמוד במקום אחר שרי דהא אפילו לבנין בית המקדש חין מבטלין תינוקות של בית רבן מכש"כ בזה רק בת"ב תנן תינוקות של בית רבן בטלים בו

סי' קס"ד שאלה במקום שנוהגים אחר שטחו הכותלים בטיט וסד בסיד וצובעים הכותלים בצבע יחידית כל הכותלים שוה בשוה בצבע הלזו אם צריך שיור אמה על אמה ואם די בשיור אמה על אמה

תשובה הנה מקור דין זה בגמרא בבא בתרא (דף ס' ע"ב) ויעוין כסף משנה וב"י שמפרש ברמב"ם שני פשטים שאם במקום שרגיל טוח בטיט נותן גם כן תחתיו סיד וממילא הוה כולו רק סד בסיד זה כבנין המלכים ואסור לעולם ולא מהני שיור אמה על אמה, ועוד דווקא בטח בטיט ועליו בסיד מהני שיור אמה על אמה אבל אם צייר ומפייח שעושה פתוחים וציורים הוה כבנין מלכים וגם שיור אמה על אמה לא יועיל ומביא הב"י שמהשמטת הרי"ף האי ברייתא דאין מכיירים ומפייחים יש לומר דסבר דפשוט לו דאסור דווקא בטח טיט וסיד על גביו מהני שיור ולא בזה או די"ל דסבר הרי"ף ה"ה בזה, ומהר"ן משמע דסברת הרי"ף דאסור ולא מהנו שיור וכן מהרמב"ן והב"ח מבאר דבשיטה זו דבציור ופיתוחים דאסור ולא מהני שיור כל הפוסקים מודים לרמב"ם ואסור על פי דין לכולם ולא מהני שיור

והנה בד"מ מביא שהמנהג כטור דלכל מהני שיור אמה וקשה מאוד הלא בגרסתינו בטור וכמו שהובא אותו בטו"ז גם כן לא מיירי הטור כלל מציורים ופתוחים רק מיירי מסיד לבדו ובזה חולק על הרמב"ם והאיך קאמר הד"מ דהמנהג כטור דלכל. מהני שיור גם לציורים ופתוחים ובאמת הטו"ז שם מעורר מעצמו דבטור לא נמצא היתר בזה רק קאמר דסבר רבינו הטור ה"ה דגם זה מותר בשיור אבל מוכח איננו מטור דסבר הכי כיון דלא מיירי כלל מזה

והנה המחבר נקט ממש לשון הרמב"ם דמוכח ממנו דציור וכיורים לא מהני שיור רק טח בטיט וסד בסיד בזה צריך שיור ומועיל שיור ורמ"א לא הגיה מאומה דהמנהג כטור רק המג"א מביא הא דד"מ נראה עיקר הלכה דבציור וכיור לא מהני שיור, והנה בצובע כל הכותלים בצבע אחת הגם שדרך שרים לעשות כן מ"מ לא נזכר איסור זה להדיא ואין בנו כח לאסרו מהגם שהד"מ סבר בטור שמתיר גם בציור וכיור בשיור אמה, וי"ל עוד מן הסברא בציורים ופותוחים יש שמחה ותענוג וגדלות משא"כ בצבע יחידי ודי בשיור

וצריך מקום ליישב דעולם אחר טח בטיט וסד בסיד אינם מניחים אמה על אמה בלא סיד, וצריך ליישב דווקא סד בסיד בדבר שיש בו ממש כמו שדרך לטוח בטיט עב וממש כן הוא אם סד בסיד אבל עכשיו שצובעים אותו רק פעם ושתים במראה הסיד שיהא לבן לא הצריכו לשיור ואולי יש לומר דציור וכיור דלא מהני שיור גם כן מיירי ביש בהם ממש בצורות אלו וצורות בולטות ולא רק בצבע בעלמא דלא הוה ממש וקצת ראיי' לזה דבבית ישן הוא מעמיד בחזקתו שהוא עוד מקודם החרבן וזה בציורים ציורים וצורות בולטות שבטבעם קיימים זמן הרבה מאוד

אבל המחהש"ק סימן תק"ס מוכיח מהמחבר דכוונתו פה כפירוש אחר של כסף משנה דאי לא סתר עצמו המחבר מסימן תקנ"א דמשמע דרק מר"ח עד התענית אסור אבל בכל השנה מותר יעוין שם, וי"ל דהמחבר בסימן תקנ"א מביא לשון הרמב"ם בסתמא דזה אסור לכל הפוסקים