התעוררות תשובה חלק א קנד

כן שישראל שחכם בחכמות האומות ולא בחכמת התורה מברך עליו דלא יהא גרע מגוי ומברך שחלק ולא שנתן מחכמתו כיון דישראל הוא וכטעם שאיתא במג"א שם ובתשובה אחרת הארכתי בכל זה עיין עיין לעיל תשובה ס' והנה לסברא דהובא בברכי יוסף או"ח סימן רכ"ה אות ג' בהרואה את חבירו לאחר י"ב חודש דמברך מחי' מתים שמברך שהחיינו גם כן בחביב עליו ביותר ואם הוא איש נאם ביותר מברך גם כן שככה לו בעולמו כמבואר [סימן רכ"ה סעיף יו"ד) אם כן מברך על אדם שבע ברכות ושבע ביום הללתיך אמן סלה ויש לדקדק ברמב"ם כתב בחביו עליו מברך שהחיינו ובאחר י"ב שרואה אותו נקט דמברך ברוך אתה ה' מחי' המתים דיש מי שמסופק בזה דמברך דוקא בא"י מחי' המתים דלא מצינו אותו ברכה במלכות רק בתפלה ומדוקדק זה בלשון הרמב"ם גבי שהחיינו נקט מברך שהחיינו ולא נקט תופס ברכה כלל ובל"ס סתמא כפירושו כמו בכל הברכות שמברך בשם ומלכות ובזה נקט מפורש בא"י מחי' המתים בלי מלכות ובבשורה טובה כתב הרמב"ם שמברך בא"י אמ"ה הטוב ומטיב בל"ס אשמעינן הרמב"ם בזה דלא תימה שיברך אותו בארוכה כמו שמברכין ברכה זו בארוכה אחר ברכת המזון לכן נקט בקצרה ואתי שפיר

סי' קס"א שאלה מגילה שאיננה ניכר השירטוט בה אם כשירה היא לקרות בה ואם יש לשורטטה אח"כ

תשובה הנה הגהת המרדכי (הובא בב"י יו"ד רמ"א מסופק אם צריך שהשירטוט יהא קיים לעד או די אם הוא קיים משך זמן הכתיבה, ואם צריך שיהא השירטוט קיים אם די אם משרטט בדיו ומסיק שם ששירטוט פירושו חריץ וגומא וכן מביא הלבוש שישרטטו כך וכן מנהג הסופרים, והנה בהגהת מרדכי מביא ראיי' מדכתיב קווצותיו תלתלים ודרשו חז"ל על השירטוט מוכח דיהא קיים השירטוט כמו התלתלים ועוד מביא מבה"ג דהמשרטט בדיו אינו מועיל ע"כ יעיון שם בהג"ה המתחלת באז"ק והנה מבה"ג אינו רק ראיי' דשירנווט הוא ענין גומא וחריץ אבל לא שיהא צריך קיים לעד דלענין זה הי' מועיל גם דיו שפשיטא שהשירטוט אינו צריך להיות קיים יותר מהכתב עצמו דאם נמחק הכתב ממילא הוא פסול, והנה כיון דשירטוט במזוזה ובס"ת לפי הלכתא הוי הלכה למשה מסיני ופסול בדיעבד בלא שירטוט אם כן ספיקא דדינא ודאורייתא הוא ולהחמיר שיהא השירטוט צריך להיות קיים לעד והנה ברדב"ז ח"ר סימן קנ"ו נקט בפשיטות דרק אחר הכתיבה די אם השירטוט קיים אבל לא יותר אבל אולי אם הי' רואה דברי המרדכי הי' מחמיר כדכייל לן הש"ך אם מביאים רבותינו האחרונים ז"ל דברי קדמונים ז"ל וחולקים עליהם יש לומר הלכה כבתראי משא"כ אם אינם מביאים אותם כלל י"ל דאישתמטתי' מינייהו ואילו אלו ידעו הוה סבירא להו כוותייהו א"כ אין ראי' מרדב"ז הגם שהרדב"ז שם מיירי מגט מ"מ גט דבעי שירטוט יליף לה משום דנקרא ספר כמו ס"ת ואם כן מאי דצריך בס"ת ה"ה בגט וכיון דבגט כשר בסתי"ו ג"כ כשר לדברי רדב"ז ומאוד תימה שבשו"ע שם (סימן רפ"א) לא נזכר כלל מספיקת המרדכי רק סתם אם כתבה בלא שירטוט פסולה ולא נקט השירטוט צריך להיות קיים וגם בהג"ה ונושאי כלים לא עוררהו על זה להחמיר

והנה בתוספות סוטה (דף י"ז ע"ב) מספקא להו במגילת סוטה אם כתבה בלא שירטוט ושרטוט אח"כ אם כשרה היא ובתר כן מביא תוספות הגמרא דמקשה על הא דתניא תפלין שבלו אין עושין מהם מזוזה משום דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה ומקשה הגמרא הא מורידין עושין הא בעי שירטוט ומשני תנאי הוא ומקשה התוס' דילמא מיירי שהיו התפילין משורטטים הגם שאינם צריכין שירטוט יעי"ש ומוכח מקושית הגמרא דאיננו מועיל לשרטט אח"כ דהם כן לשני דמשרטט להוא אח"כ אבל קשה התוספות בעצמו באותו דיבור מסופקים אם מועיל שירטוט אח"כ ולמה לא מביאים תוספות ראיי' מהגמרא הנ"ל דלא יועיל שירטוט אח"כ, וצ"ל דסברי התוספות דלכתחילה צריכה מזוזה להיות כתיבה היינו הכתובה בשירטוט ושירטונה יהא קיים ואם משרטט אח"כ אם גם כשר הוא מ"מ לכתחלה אסור ובברייתא איתא אין עושים מהם דהיינו לכתחלה ממילא לא נפשט ספיקת התוספות מהגמרא אם כשירה אם משרטט אח"כ, ודוחק לחלק דוקא במגילת סוטה יש סברא שכשר אם משרטט אח"כ משא"כ במזוזה דרש"י כתב שם דיליף מגילת סוטה מס"ת ויעוין בתוספות שם או משום דמקרי ספר כדכתיב וכתב האלות בספר וכדומה משמע דיליף מס"ת ודומה לו.