התעוררות תשובה חלק א קנג

והנה לענ"ד מתה"ד גופא אין ראייה דהוא כתב שם שאין אוסר תערובתו במשהו ומשמע בששים אוסר וכן הבין ממנו הח"י סימן תנ"ג עיין שם ובתה"ד דסבר מה שבאכילה איסור כרת גזרו בקטניות ומה שבאכילה רק בלאו לא גזרו בקטניות ולדידי' יש לדמות שפיר גם משקין היוצאים מהם, למשקין היוצאים מה' מיני דגן שנקטו רבותינו האחרונים ז"ל להחמיר שהמשקין שלהם באיסור כרת אבל לפי מה דנקטינן כדמשמע מלשון הרמ"א וכן כתב ופסק הח"י ופר"ח וא"כ שבתבשיל מותרים באכילה גם באינו מינם אם יש רק רוב כנגדם משאר מאכל גם החיי אדם גופא פסק כן בכלל קכ"ג סע"א דאם יש רוב בתבשיל אחר נגדם שרי, והנה בחמץ גופא אם נתערב בתבשיל שרק רוב משאר מאכל הוא א"כ ממילא הוה בו יותר מכזית בכדי אכילת פרס וחייב עליו כרת גמור לכל הפוסקים כדאיתא בטור (סימן תמ"ב) ובב"י שם בד"ה ומה שכתב ומיירי וכו' ובד"ה ואיכא למידק דמשמע וכו' מוכח דלא הנהיגו וגזרו רק אם הם בעצמם בעינם ונעשו מהם תבשיל אבל אם נשתנו למשקה לא גזרו ולא כמו שסבר התה"ד באמת רק לדברי רבותינו ז"ל אלו רק בעיניהו גזרו והא ראיי' דרק בעיניהו גזרו, דבחמץ ברוב מאכל אחר חייב כרת דאית כזית בכדי אכילת פרס ובקטניות פסקו רבותינו האחרונים דרק רוב משאר מאכל מותר באכילה

סי' קנ"ט שאלה אם יש לדקדק יותר על הא דנהגו שלא לישא אשה אלא במלוי הלבנה מליזהר בהא שלא יהא חופת נדה

נלע"ד סא דנהגו שלא לישא אשה אלא במילוי הלבנה הובא בשו"ע יו"ד (סימן קע"ט) וברמ"א אהע"ז (סימן ס"ד) והוא משום סימנא טבא ולית ביה דררא דאיסורה כלל, והא שלא לישא נדה גם כן אין בה דררא דאיסורא רק פלוגתת הרמב"ם והפוסקים אם חופת נדה קונה והובא בשו"ע שם בח"מ ובבית שמואל דאם החתן יודע שחופת נדה הוא ומכוין לקנות קונה ואין בה דררא דאיסורא רק צריך ליזהר שלא ליגע בה ולהיות הוא בין האנשים והיא בין הנשים וטבעת קידושין יזרוק לה על אצבעה מ"מ החתן והכלה בל"ס רובא אם מידי עבירה יצאו מידי הרהור לא יצאו לכן לענ"ד טוב לדחות הא לישא במילוי הלבנה דמנהגא וסימנא טבא מהא מחופת נדה ויעשו לסימן טוב דברים אחרים שהובאו בגמרא ופוסקים ועוד גם זה סימן טוב אם היא בטהרה וכדדרשו חז"ל על פסוק ועץ חיים תאוה בא וחתן שמח ביום חופתו הוא סימן טוב יותר וישמח לב חתן וכלה וברוך משמח חתן עם הכלה כנלע"ד

סי' ק"ס

שאלה היאך מצינו שמברך על דבר אחד שבע ברכות

תשובה בפשיטות אמינא שבע ברכות בחתן וכלה ומצינו ע"פ אופן זה י"א ברכות בברכות המזון בימי המשתה בפנים חדשות, אבל זה ליתא שאין מברכין על החתן וכלה רק השמחים בסעודתו בשמחה זו של חתן וכלה צריכים להודות להשי"ת על שמחתם והא ראייה שאפילו אותן שאוכלים בבתים הסמוכים אם להם מנין מברכין כל אחד לעצמן ואפילו אם אוכלים אחר החתונה מסעודה שהכינו לחתונה לסעודת נישואין כמבואר בשו"ע אהע"ז (סי', ס"ג) והנה מצינו שיש ברכות בליל שני של סוכות שחל במוצאי שבת יקנה"ז וברכות הסוכה וכן בלילי של פסח שחל במוצאי שבת במי שאין לו יין שמקדש על הפת שמברך ברכת המוצי קידוש נר הבדלה זמן וברכות אכילת מצה מ"מ זה אינן דוקא על הפת או על היין שזמן וסוכה ובורא מאורי האש יוכל לברך גם מבלעדי פת ויין רק אנו סומכים אותו על הפת והיין אבל חמש ידענו על אדם אחד ברואה אותו שמברך עליו דוקא היינו אם הוא ת"ח גדול ומופלג בדורו שמברך עליו שחלק מחכמתו ליראיו (או"ח רכ"ד סעיף ו') ואם הוא שקול כנגד ששים רבוא ישראל מברך גם כן חכם הרזים (מס' ברכות דף נ"ח ע"ב) ואם חביב עליו מאוד בראייתו שלא ראהו שלשים יום מברך גם כן שהחיינו כדאיתא שם (סי' רכ"ה סעי' א') ואם הוא גם כן מלך ישראל מברך גם שחלק מכבודו לבשר ודם (שם סעי' ח'), ויש לעיין אם הוא גם חכם בחכמת העולם אם מוסיף לברך עליו שנתן מחכמתו לבשר ודם או שנכלל בברכה שחלק מחכמתו שברך עליו על חכמת התורה שהיא התורה הקדושה כוללות כל חכמות כולם ועוד כיון דמברך סתמא שחלק מחכמתו כל החכמות במשמע והא דאמר שחלק ובגוי שנתן משום דישראל חלק אלוקי ממעל כדאיתא שם במג"א (סע"ק ד') ופשיטא לי' גם