התעוררות תשובה חלק א קנב

המפרשים שלא יהא כלפי גרון ויש מסוף עצם הגלגולת עד מקום בצוור המכוון נגד הגרון כראוי מקום לקשר ולפי הנחה שיש מקום בראש להניח שתי תפילין צריך להיות שמה מקום לשני קשרים והעושים קשר כפול כדאיתא בספר מצות שמורים צריכים ליזהר לעשות באורכו ורוחבו כדי שיהא מונח על מקום הקשר ובפרט לדברי הטו"ז והמג"א שהבאתי לעיל ויעון בחולין דף י"ט ע"ב שם מכלל דעורף להדי פנים וברש"י שם מדכתיב כי פני אלי עורך ולא פנים ולא כתיב ולא צואר דהיינו גרון ש"מ עורף דקרא לאו כנגד הגרון הוא אלא כנגד הפנים ומול הרואה את העורף הוי נגד הגרון עכ"ל (וקשה קצת דרש"י פירש שם במנחות כלפי פנים ממול עורף וזה מול עורף הוא לפירש"י בחולין במקום הצוואר למטה מהעורף וצ"ע) והנה ביבמות דף ק"כ ע"א מוכח מקרא דהכרת פניהם ענתה בם דקאי על הפדחת ופנים יחד כדמוכח שם והיה פדחת גם בכלל הפנים אם כן הי' העורף מול הפדחת ושמה מקום הקשר אבל לפי דברי התוספות שם בד"ה הכרת פניהם אתיא שפיר דכתבו וז"ל דכתוב הכרת פניהם ענתה בם דמשמע דבעו הכרה לבד מן הפנים עכ"ל נראה בעליל דסברו דפנים מקרי הפנים בלי פדחת אך מדכתיב בקרא הכרת זה מרמז גם על הפדחת

והנה לא עיינתי כעת בפוסקים וחלילה לסמוך עלי מאומה כדי לא ירדתי לסוף לימוד בדבר הזה ולסוף העיון כתבתי רק הערה ורבותי נ"י יבררו הדבר ויקוים בנו ואשיבה שופטיך הסנהדרין גדולה כבראשונה. והמה יבררו לנו ההלכות ואחרי רבים להטות ועל פי התורה אשר יורוך נעשה י"ר שיהא במהרה בימינו עם ביאת משוח צדקינו ויעוין פירש משניות לרמב"ם במסכת סנהדרין בפ' א' על משנה סמיכת זקנים ותמצא נחת

והנה מדדתי מסוף עצם הגלגולת המכוון נגד תחלת הפנים דהיינו מעל העינים בסוף הפדחת ומצאתו מכוון וגם מסוף עצם הגלגולת מדדתי עד המקום המכוון נגד תחלת הגרון שהוא תחלת הצוואר והי' בין שניהם מקום מרווח לקשר אבל יען כי מדדתי במהירות ומדידוי זו צריכה מתין ולנסותו כמה פעמים זה אחר זה הרי כל אחד יכול למדוד זה מקום בעצמו לטוב

סי' קנ"ח אודות שמנים הנעשים ממיני גרעינים הגדלים בשושנים ונקרא פרחי שמש והשמן הנעשה מהם קרוי שמן פרחי שמש אם מותר לאכלו בפסח

בזה יש לדון תחלה אם השמנים היוצאים ממיני קטניות אסורים, שנית אם זרע הנ"ל בכלל מיני קטניות הוא הנה ד' טעמים יש במנהג הנ"ל הטור מביא דשכיח בהם גרעינים של דגן וכתב על זה וחומרא יתירה היא אבל הב"י הביא בשם הג"מ טעם זה ועוד מביא טעם משום דעושים מהם מעשה קדירה ודמיא לדגן בזה (ויש לחוש לאחלופי) ועוד דעושים מהם קמח ופת כמו דגן, והחרדל יש לאסרו גם כן דהוא מידי דמידגן, והנה באלו הזרעונים לא שייך דעושים ממנו מעשה קדירה ולא קמח ופת ולא מידגן הוא דכוונת מידגן לפי מה שפירש הטו"ז (סימן תנ"ג ס"ק א') דחרדל אסור משום דמידגן דגדל בשרביטין כמו קטניות וזה לא שייך בהם כלל כי אינם עומדים לאכילת בני אדם כלל ולא לעשות מהם מעשה קדירה ולא קמח ופת ואינו גדיל בשרביטין, והנה קטניות אסרו ממנהג וממילא שמנם של מיני קטניות אסור דהוה משקין היוצאים מהם והוה כמו הקטניות גופייהו אבל לכתחלא לאסור שמן אטו משקין היוצאים מדגן אין סברא אם הפרי גופא מותר ובפרט דאין לו שום התדמות להם למה נגזר עליהם בחנם אך אותו טעם משום דנמצאים בהם גרעיני תבואה בלי ספק שייך טעם זה גם בהם מ"מ כיון דהרמ"א נקט דעניס ואליינדער מותר לאכלן ואינם בכלל מיני קטניות והטו"ז מעיד עליהם ששכיח מאוד הרבה גרעיני תבואה בהם וכתב שיזהר לבררם יפה ובכל זאת שרי באכילה מוכח דמשום טעם זה לחודא אינו נאסר מיני קטניות ממילא לא שייך בו בהגרעינים אשר אנו דנים עליהם גזירת קטניות ומותר השמן מהם, וכבר כתב החק יעקב הבו דלא לוסיף חומרא כיון דגזירה זו גופא חומרא בעלמא הוא, עוד כתב שם הטו"ז דקראם קיממעל אסור הטעם דדומה לדגן משא"כ פעלד קיממעל דשרי דאין גרעיניו דומין לדגן א"כ גם זרעים אלו אין דומין לדגן כלל רק לגרעיני פירות תפוחים וכדומה לכן מכל הנ"ל נראה דשרי

ובאמת אם המשקין היוצאים ממיני קטניות אסורים המה זה גופא צ"ע הנה הנשמת אדם (סימן ל"ג) אוסר ומביא ראייה דמתה"ד

נראה דשמנים של מיני קטניות אסורים באכילה,