התעוררות תשובה חלק א קנ

נפש לא דחי שבת היה קיל לענין זה שידחה מפני אד"ו ובד"ו על יום אחר ועיין ר"ה דף כ"א ע"ב במתני' על שני חדשים מחללין את השבת ורש"י בפסחים קאי על מה דמיירי שם שחל ערב פסח בשני בשבת וקאי הגמרא שם על הקרבת קרבן פסח וק"ל

סי' קנ"ו מה דאיתא או"ח סי' תקנ"ט סעי' ט' תשעה באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון בעל ברית וגו' אינו משלים תעניתו מפני שיו"ט שלו הוא ואיתא שם במג"א ס"ק י"ב על בעל ברית כולם בכלל כמו שאיתא בסעי' ח' ושם איתא בהג"ה שאבי הבן והמוהל והסנדק כולם נקראים בעלי ברית ויש לספק במקום שנוהגים שחולקים מצות מילה לשני חלקים מכבדין לאחד לחתוך בשר הערלה ולשני לעשות הפריעה אם שניהם הם בכלל בעלי ברית לענין הנזכר למעלה או לא בדברי מג"א שם קצת תמוהים דמביא ראיה דברי הג"ה בסעי' ח' דכתב דכולם גם המוהל הוי בכלל בעל ברית דהב"י גופיה מסופק בדבר זה בשלמא לענין מה דאיירי לעיל בסעי' ח' לענין לבישת בגדים אחרים שאינו אסור אלא מצד המנהג שפיר נקט רמ"א להקל דכולם המה בכלל בעלי ברית הא מסיים שם אך לא ילבשו לבנים וכן בגדים שניכר הגיהוץ אוסר שם המג"א ס"ק ו' כיון שהמה אסורים מצד הדין אבל לענין לאכול בתשעה באב שנדחה שאסור מדברי סופרים אין ראיה מדברי הרמ"א שגם המוהל הוא בכלל בעל ברית וצ"ל כיון שמדברי ב"י נראה שמסכים שגם המוהל הוא בכלל בעלי ברית לכן סמך המג"א ע"ז להקל

והנה ביו"ד סי' רס"ו בסופו אוסר רבינו המחבר בשבת לחלוק המילה לשנים אבל הרמ"א התיר שם וכן הוא בש"ך שם שעיקר להלכה שמותר ואם גם הב"י אוסר שימולו שנים בשבת גם הרמ"א החמיר שם לכתחלה י"ל היינו משום חומרא דשבת אבל לענין איסור תענית ות"ב שנדחה שהוא רק מדרבנן י"ל להקל ולסמוך גם על דברי מג"א שהמוהל הוא בכלל בעלי ברית ואם נחמיר גם בזה לענ"ד פשוט להתיר שמר"ח עד התענית שניהם מותרים כל היום באכילת בשר ושתיית יין לפי מה שכתבנו במקום אחר (עיין לעיל סי' קי"ג)

ועוד נ"ל שיש להקל שאם כבדו הסנדקאות שנים היינו שאחד תופס התינוק בשעת החיתוך והשני לוקח ותופס אותו בשעת הפריעה שמותרין שניהם מר"ח עד התענית כל היום לאכול בשר ולשתות יין גם שלא במקום סעודת ברית מילה והנה אם נתיר לשני מוהלין בת"ב שנדחה לאכול מכש"כ שנתיר לשני סנדקאים דהא על המוהל מסופק ב"י אם הוא בכלל בעל ברית וסנדק פשיטא ליה שהוא בעל ברית אבל יש לחלק וצ"ע

קשה לי על הא דתניא סוף מס' תענית אבל שונה במקום שאינו רגיל לשנות וקורא במקום שאינו רגיל לקרות וקורא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמי' דברי ר"מ ר"י אומר אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה וכו' אבל קורא הוא באיוב ובירמי' וכו' הלא ר"י אינו חולק בזה על ר"מ שמותר לקרות באיוב ובקינות וכו' א"כ למה כפל לומר שמותר יש לומר דהא פקודי ה' ישרים משמחי לב משום זה אסור בת"ב ללמוד אבל אם יש עילה להקל כגון במקום שאינו רגיל לקרות דקשה לו הלימוד התיר ר"מ לכן י"ל דלר"מ מותר גם בדברים הרעים שבירמי' ובאיוב מטעם זה אבל לר"י דלאוסר לקרות גם במקום שאינו רגיל לקרות הוה אמינא דגם בדברים רעים אסור הגם, שאין נוח לו מ"מ העיקר המה פקודי השם דמשמחים לכן כפל ר"י לומר הגם במקום שאינו רגיל אסור אעפ"כ מותר בדברים הרעים שבירמיה כנ"ל

והנה אכתוב מה דתמי' לי טובא בש"ך יוד"ע דכתב דאסורה לאשה באבילותה שתצוה לנכרי שתטול צפרניה משום דאמירה לנכרי שבות גם באיסור דרבנן ומביא ראיי' דאמירה לנכרי שבות מהלכות כלאים הן אמת דגבי שבת ויו"ט וחוה"מ מוכח מהא דלא ישכיר אדם שדהו לכותי בסוף פרק ראשון דע"ז כן וכן גם גבי אבל איתא להדיא כן בגמרא פ' מי שהפך דאבל אסיר לבנות ביתו ע"י נכרי, ואפילו חוץ לתחום אסור בקבלנות משום מראית עין מ"מ מזה אינו ראיי' דהא כתבו תוספות בבא מציעא דף צ' ע"א דיו"ט וחוה"מ גזרו אטו שבת ה"ה באבל יש לומר כיון דיליף מוהפכתי חגיכם לאבל איסור מלאכת לו והוה איסור מלאכה באבל משום שהוא חג לדידי' ואסרו אמירה לנכרי כמו יו"ט וחוה"מ ואי הש"ך לא מיסבור לי' כך רק סתם אסרו היו לו להביא ראיי' מהא גופא ולא מהלכות