התעוררות תשובה חלק א יד

ביו"ט. ובזה אזדה ראיית הראש יוסף בביצה על מתניתין פרתו של ראב"ע היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה, מפרש רש"י, בשבת, ומוכיח הראש יוסף מרש"י דביו"ט לא שייך שביתת בהמה, אבל לסברת ההוספות דגם בעשה שהיא בשוא"ת נשים פטורות אינו מוכח זה מרש"י דלכן היה רש"י מפרש בשבת כיון דתני עלה לא שלו היתה אלא של שכנתו היתה ומתוך שלא מיחה בה נקרא על שמו ונשים פטורות משביתת בהמה ביו"ט לכן פירש רש"י דבשבת איירי דהוקשו הנשים לכל חיובי שבת כדאיתא בר"ן פרק כל כתבי, והנה לפי דברי התוספות היה מותר לנשים למיכל ביצה שנולדה ביו"ט מתרנגולת העומדת לאכילה והוא תמוה דאם כן כיון דנשים מותרות באכילה לא הוה מוקצה גם לאנשים ומותר בטלטול כמו הבא מחוץ לתחום דאפילו למי שהובא בשבילו מותר לטלטלו כיון דלאחר שרי באכילה ואנן סתמא תנן ביצה שנולדה ביי"ט ב"ה אומרים לא תאכל ואין לומר דמן התורה ודחי מותרת להם לנשים דאין זה סברא דלמה יאסרהו חכמים הלא בכל מעשהז"ג לא חייבום חכמים וגם לתוספות היו נשים פטורות משאר עינוים ביוהכ"פ וממתניתין מוכח היפוך מזה, אבל באמת יש ראיה גמורה כשיטת התוספות דהא בסוכה (דף כ"ב) ילפינן מקרא דנשים חייבות בתוספות עינוי דיוהכ"פ, כיון דאינו רק מ"ע והיא זמן גרמא הוה אמינא נשים פטורות גלי לן קרא דחייבות ותוספות עינוי בשב ואל תעשה הוא ואצטריך לן קרא נחייבינהו מוכח כתוספות ולא כדברינו ויש ג"כ לדחוק ולפרש שבתוספות עינוי לאו דווקא תוספות זמן אלא תוספות כל עינוים לכן גם בכללו כל שאר עינוים היינו גם החמשה עינוים הנוספים על אכילה ושתיה, ביוכ"פ בעצם היום ואדוק קצת בלאו דיום עצמו והנה לדידן יש לומר דגלי לן קרא בתוספות עינוי ומניה ילפינן בכל התורה כולה דבמצוה שהיא בשב ואל תעשה ג"כ נשים חייבות הגם שכל התורה מתפילין ילפינן ותפילין היא רק בקום ועשה מ"מ ילפי' משם מתוספות עינוי שלא נדמה כל מצות עשה מה שהיא גם שהיא בשב ואל תעש' לתפילין וכמו סברת התוספות באמת (ואולי חצי שיעור ביוהכ"פ לפי מה דפסקינן כר' יוחנן דאסור מן התורה והחצי שיעור אינו רק איסור עשה ואינו בעונש ואזהרה כדאיתא ברמב"ם דכל חצי שיעור אינו רק איסור בעלמא וממילא ביוהכ"פ הוה רק איסור שהזמן גרמא ויהא נשים פטורות. ואולי יש לומר כיון דילפינן מחלב ובחלב ילפינן מריבוי כל גלי לן הפסוק לרבות ולהוסיף דמי שחייב על השיעור חייב גם על חצי שיעור, אבל לדברינו לעיל לפי דברי התוספות אתי שפיר יותר אי ילפינן כל התורה מתוספות עינוי שבשב ואל תעשה נשים גם חייבות במה שהזמן גרמא ה"ה חצי שיעור נמי ילפינן מזה.) והנה על הא אם נשים חייבות באכילת עהיוכ"פ יש לומר כפי דברי הטור דטעם אכילה בערב יוהכ"פ שיהא לנו כח להתענות בעשירי וכי נשי לא בעי כח ולחומרא דרשינן טעמא דקרא. והנה יש לדקדק לפירש"י ותוספות בר"ה (דף ט') דהוה כאלו התענה תשיעי ועשירי שכר יש לי אבל לא יתענה דהמצוה רק אכילה היה רש לדקדק למה לא צותה התורה בפירוש מצות אכילה בתשיעי וכי רוצה לאשמעינן שהשכר גדול כאלו התענה הלא ברוב גופי התורה לא אשמעינן מה שכר יש רק בכיבוד אב ושילוח הקן, ועוד שכר תענית גופא אין אנו יודעים גם כן כמה הוא והנה לרש"י דמפרש שם כל כמה דאכיל טפי שפיר יש לומר דרצתה התורה לאשמעינן כמו דעינוי כל היום ה"ה אכילה כל כמה דאכיל טפי כל היום שפיר דיתאמץ לאכול יותר הרבה מרגילותו ויש לומר דאלו צותה התורה בפירוש לאכול היו נשים באמת פטורות ממ"ע שהז"ג לכן צותה התורה מצות אכילה בשלילה בציווי להתענות בשב ואל תעשה כדי שנשים יהיו חייבות וכל זה לסברתינו ולא לתוס'. והנה לפי סברתינו יש לעיין בלא תעשה שצר לעשו' בקום ועשה כדי שלא לעבו' על הל"ת אם הוא זמן גרמא אם ג"כ נשים פטורות אם אין בו עונש דרק לכל עונשים הושוו נשים לאנשים ותלוי חיובם ופטורם רק בקום ועשה ושב ואל תעשה ולא רק במה דנקרא עשה או ל"ת במידי דאין בו עונש אם המה מאותן שהזמן גרמא דהא דהוקשו לכל עונשין לחייבינהו הוא גם במה שהזמ"ג אע"פ שבמצות פטורין דיליף מתפילין מ"מ במה דאית בי' עונש הוקשו לחייבינהו אבל באין זמן גרמא יש לומר דחייבות בלא"ה דאי לא תימא הכי דרק במה שהשוו חייבות א"כ למה כן ליליף מתפילן שפטורות הנשים ממ"ע שהז"ג הא בלא"ה לא הקשו אלא לעונשין אבל בשארי מצות פטורות מדכתי' בני ישראל ולא בנות ישראל ויש לעיין בכל זה, ובקידושין דף ל"ד ע"א משמע מתוספות שם בד"ה מעקה בלאו שאין בו מעשה ואינם זמן גרמא נשים חייבות משום דאיתקש לכל עונשין שבתורה, והנה בלאו שאין בו מעשה אין מלקין מן התורה אעפ"כ