התעוררות תשובה חלק א קמח

הלכה פטור כיון שמדליקין עליו בתוך ביתו ופטור מאותו הדלקה וממילא אם אעפ"כ מדליק לא הוה דינו כדין נר של מצות חנוכה כי הנר הוא נר רשות שאינו מחויב להדליקו ממילא אינו יוצא באותו ראיי' שאינו רואה נ"ח אמיתי, וצריך לומר כיון שמחויב לראות הנירות ממילא מחויב הוא מעיקר הדין מצד טעם זה להדליקן וממילא הנה הוא נר של חנוכה דמחויב להדליק לשם מצוה כדי שיהא לו נר חנוכה לראיי' לכן אם רואה אותו רואה נר של מצות חנוכה באמת

ובזה מיושב תמיהת הלב"ש כיון דהמחבר פסק במדליקין עליו בתוך ביתו הגם שלא הדליק ולא ידליק אין מברך וכאן פסק דמברך דהתם מיירי ברואה של אחרים לכן לא יברך אבל בין הגוים שאינו רואה של אחרים וצריך מעיקר הדין להדליק כדי לראות ממילא מחויב גם לברך

והנה הדר בין גוים נ"ל מחויב להדליק על פתח ביתו מבחוץ או בחלון הסמוכה דיתפרסם הנס בין הגוים שישאלו מאי הוא ויודע להם עי"ז המעשה ועיקר הנס ומקרא מלא הוא והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וכמה מקראות דמורים על זה דהקב"ה מדקדק על חילול שמו בין הגוים ועל קידוש שמו בניהם וזכר לדבר דכל זמן עיקר הדלקתו הוא עד דכליא ריגלא דתרמודאי הגה שמלשון רש"י יש לפרש דלכן עד אותו זמן מצות הדלקתו דעד אותו זמן באים הקונים לקנות עצים מהם והקונים באמת יהודים המה ומפירוש הרי"ף אין ראיי' די"ל דתרמודאי יהודים המה ונקראים תרמודאי על שם העצים שעוסקים בהם שנקרא תרמוד עיי"ש, והנה ה"ה כתב דיליף הרמב"ם דין דשואל או מוכר כסותו מארבע כוסות והנה ארבע כוסות בהעני שבישראל מי לא מיירי שעושה סדרו לבדו ואעפ"כ שואל וכו' דהא סתמא תנן ונפשוט ספיקינו ה"ה מי שמדליק בפנים ודר יחידי וטעמא דמילתא דהמצוה בעצמותה תשובה כיון שנתקן כל עיקרא משום פרסומי ניסא וגם הוא עצמו זוכר על ידיה הנס

ואיידי דאיירי נלע"ד ליישב תמיהא רבא המחבר פסק בה' ר"ח דאין מברכין על הלל בר"ח משום דהוה רק מנהגא וכאן סתם דמדליקין ומברכים בבהכנ"ס בלי שום פקפוק הלא מקורה דמברכין הוא מריב"ש והריב"ש כתב הטעה דמברכין כמו על הלל בר"ח והוא תמוה, והנה עוד תמוה לי האיך מברכינן שעשה נסים בשלמא אמנהג אנן מברכינן כיון שאנו מחויבים מדברי קבלה כן משום אל תטוש תורת אמך יכולים לברך וצונו דלא גרע דברי קבלה מתקנת חז"ל חבל היאך נוכל לחייב בברכת שעשה נסים

לכן נראה לענ"ד שהב"י כתב שתיקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכו' וכ"כ הכלבו יעיי"ש ונ"ל להסביר הדבר יותר דלאורחים שאין להם בני בית בביתם רק המה אנשי ערטילאי הלא מחייבים מעיקר הדין להדליק אבל יען כי אין להם בית מדליקין עליהם בבהכנ"ס והגבאי מזכה להם שמן ויוצאים בו כל האורחים בשותפות דהא במי שאין לו בני בית ואין לו מקום מיוחד להדליק משתתף בפרוטה כדעשה ר' זירא וכדנפסק הלכה כן בשו"ע סימן תרע"ז ובפרט בזמן הזה שמדליקין בפנים ממש ואין רואים שום נר חנוכה מדליקים בברכות בעדם כדי שיראו אותם כדאיתא שם סע"ג במי שבא בין הגוים דחייב להדליק (הגם שמדליקים בבית עליו) כי חייב לראות הנירות וכיון שמעיקר הדין חייבים ויוצאים ידי חיובם בזה שפיר מברכין כל השתי ברכות על זה ויוצאים האורחים בשמיעת הברכות ומשום טעם זה שפיר פסק המחבר דמברכינן עליהם ולא רק משום דדמי להלל בר"ח כדאיתא בריב"ש ואולי אם לפעמים יתרמי שאין אורחים מ"מ תקנה ראשונה לא זזה ממקומה כמו גבי קידוש בזמן הזה בבהכ"נ גם ששם רבינו המחבר פוסק שלא לקדש מ"מ לדידן דמקדישין יש סמך גם לזמן הזה להדליק בבהכ"נ כנלע"ד

נסתפקתי במי שבאה לו שמועה קרובה ביו"ט שני ולערב נעשית רחוקה אי אין צריך לנהוג שבעה ושלשים כמו מי ששמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי יו"ט נעשית רחוקה אם כן ה"ה ביו"ט שני

נלע"ד דלכאורה צריך ביאור כיון דפסקינן דאפילו אם יום מיתה וקבורה ביו"ט שני אין נוהג אבילות בו דפסקינן אין שום אבילות דאורייתא למה יעלה אותו יום למנין שבעה כמבואר בשו"ע מה שאינו כן ביו"ט הראשון שאינו עולה למנין שבעה, נלע"ד כן הא פסקינן אם זלזל במקצת אבילות שלא נהג כל דיני אבילות אעפ"כ עולה לו למנין וכיון דפסקינן דדברים שבצנעה נוהג ברגל הלא נהג ביו"ט שני קצת דיני אבילות וכיון שהוא ספק חול אילו