התעוררות תשובה חלק א קמו

כיון שעי"ז הוא זכר לשמיטת כספים ולא ישתכח שמיטת כספים לגמרי כי לא הי' כוונתם להטיל חוב מצוה שישמיטו חובותיהם רק לזכר ובזה נתקיים הזכר וכדאיתא בריטב"א טעמא דלמה לא תקנו שכל אחד יתנה ע"מ שלא תשמטיני אתה בשביעית משום דתשתכח עי"ז תורת שמיטה אבל בכתיבת פרוזבול דצריך דיינים די בפרסום הזה ולא ישתכח לפ"ז כיון דכל עיקר טעמא דתקנתא הוא רק משום שלא תשתכח תורת שמיטה אם כן די בזה בכותב פרוזבול כיון דלא הי' טעמא דב"ד המתקנים שישמיט החוב באמת רק שיהא זכר לשמיטה ודי בפרוזבול לזכר עולם. אבל יש להביא ראיי' מרבה דהוה עצב על דלא החזיר לי ממונו ולמה לא זהיר רבה לכתוב פרוזבול ויהא אז בטוח על ממונו משום דוודאי בל"ס רצה לקיים מצות שמיטה לשמט חובו ולא תקשי דאם כן באמת למה הי' עצב הי' לו לבטוח על הבטחת בגלל הדבר הזה יברכך וצ"ל כסמ"ע דבמצוה דרבנן לא נאמר ברכם זו. אבל לעומת זה שאר אמוראים דעשו פרוזבול ורבנן דבי רב אשי דמסרו מילייהו להדדי נראה דאין להחמיר שלא לכתוב פרוזבול. וגוף דברי סמ"ע צריכין עיון הרבה הלא כתב לקל גומר עלי והקב"ה מסכים לתקנת ב"ד ולמה לא ישלח הקב"ה עזרו מקודש בברכה מרובה במקיים דברי חכמים ובאמת הלא הרבה פעמים מצינו בגמרא עושר ועונש עניות כגון המזלזל בנטילת ידים ולעומת זה הרבה ברכות המקיים דברי חז"ל וחביבין דברי סופרים ובתשובה אחרת הארכתי וצ"ע קצת עוד להלכה ולמעשה. סי' קנ"ב בענין גר יורש אביו. לבאר ענין זה, הנה חז"ל תקנו שגר יורש אביו גוי כדי שלא יחזר לסורו מפני ירושה הגם גם אם יחזר לסורו הוה כישראל מומר וג"כ אינו יורש אביו מ"מ הוא סובר שיקבל ירושתו כן כתבו תוס' בקידושין דף י"ז ע"א, והנה בכתובות דף י"א ע"א איתא א"ר הונא גר קטן מטבילין אותו ע"ד בית דין וברש"י שם וז"ל שאין לו אב ואמו מביאתו להתגייר עכ"ל יש לומר טעמא דרש"י דבאית לי' אב ואביו אינו מגייר עמו אזי מפסיד הגר קטן ירושת אביו והוה מיד לו קצת חוב ואין ב"ד יכלו לגיירו כדאיתא בתוספות בד"ה מטבילין וגו' בסוף דיבור דמצד זכי' יכולין לגיירו ולא מצד שליחות ומצד זכיי' צריך שלא יהא בו שום צד חוב בו הגם שגם אמו אינו יורש אח"כ מ"מ כיון שהיא מביאתו לגיירו מרצונה מסתמא תחוש עליו שלא יפסיד ירושתו ותעשה בחיי' לטובתו ועכ"ח צריך אתה לומר כן דהא נקטו בגמרא בתירוצם בפשיטות בגר שנתגייר הוא ובניו עמו שמגיירים ב"ד אותם ואז הקטנים אפילו מדרבנן אינם יורשים אביהם דדווקא אם האב נשאר בגויותו אז מדברי סופרים יורשים אביהם שהי' מגיע להם מן התורה אם לא הי' מגייר עצמו אבל אם נתגייר גם אביו שאז אפילו לא הי' הוא מגייר עצמו לא הי' יורש אביו לא תקנו לו חכמים ירושה ואם כן חוב הוא לו מיד שלא יירש אפילו מדברי סופרים וצ"ל עכ"ח כיון שאביו מביאו ומגייר עמו בל"ס דורש טובתו ויעשה בחייו בתורת מתנה כדי שיגיע ירושתו לידו וכוונת רש"י דווקא באין לו אב אז אם אמו מביאתו מגיירים אותו אבל ביש לו אב אז אין מגיירים אותו גם אם אמו מביאתו להתגייר. ואין לומר לרש"י גם אם יש לו אב כיון שמדרבנן יורש את אביו אין לו חוב בזה, זה אינו דטעמא מאי תקנו לו ירושה שלא יחזיר לסורו ויהי' אח"כ ישראל מומר האי קטן אם ימחה כשיגדיל אזי הוא גוי באמת ולא כישראל מומר בזה לא תקנו חז"ל שיירש אביו גוי ולא הפקיעו חז"ל מירושת שאר אחיו הגוים שיורשים מן התורה את חלקו מה שהיה מגיע לו ירושת אביו משום שלא יחזיר לסורו ויהא גר כי אין הב"ד מחזירין שיהי' גרים לישראל אדרבה קשים גרים לישראל, אבל על זה יש להשיב דילמא ימות אביו אחר שהגדיל וכיון שלא מיחא כשהגדיל שוב אין מועיל המחאתו ויחזיר לסורו מפני ירושתו ויהא כישראל מומר, וצ"ל לרש"י הטעם דאם יש לו אב ואביו אינו רוצה הוה קצת חוב לו מיד לעשות ולמרוד נגד רצון אביו ולא יכלו ב"ד האי קטן לגיירו כדכתבינן לעיל בשם תוספות. והנה צל"ע מאיזה כח תקנו חז"ל לגר יורש אביו אפילו במקום שיש לו אחים גוים (כדמוכח במתני' יו"ד פ"ו ממס' דמאי דגם ביש לו אחים תקנו לו חז"ל ירושה ויעוין שם) להפקיע ירושה דאורייתא מאחיו בשלמא אם אין לו לגר אחים וכשמת אביו נכסיו הפקר זוכה הגר מן